ראש אמנה מז

פירושו ולכן מנה בתחלה המצות כולם אחת לאחת למצוא חשבון ואחרי מניינם עשה חלוקת חבורו לספריו והלכותיו ורשם המצות אשר יבואו בהם כי זה היה התכלית המכוון שמה ולכן אמר במפתח הספר ז"ל. הלכות יסודי התורה יש בכללם עשר מצות שש מצות עשה וארבע מצות לא תעשה וזהו פרטן. א' לידע שיש שם אלוה. ב' שלא יעלה במחשבה שיש שם אלוה אחר זולתו. ג' ליחדו. ד' לאהבו. ה' ליראה ממנו. ו' לקדש שמו. ז' שלא לחלל את שמו. ח' שלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהם. ט' לשמוע מן הנביא המדבר בשמו. י' שלא לנסותו. ובאור כל המצות האלו בפרקים אלו ע"כ. הנה התבאר מדבריו שאין הכוונה הראשונה בהלכות האלה כי אם ביאור המצות לא ביאור העיקרים שכבר התבארו במקום הראוי אליו שהוא פי' המשנה כמו שאמרתי. ואמנם הביא הנה הלכות יסודי התורה לבאר אותם היסודות שיש בכללם מצות ולכן לא אמר כל יסודי התורה כי אם בלשון סתמי הלכות יסודי התורה ואינו אם כן מהקושי שיזכור בלבד אותם היסודות שיש בכללם מצות או שיתייחסו אליהם. ולכן המצא שבהקדמת הספר כשחלק החבור לי"ד ספרים אז"ל ספר ראשון אכלול בו כל המצות שהם עיקרי דת מרע"ה וצריך האדם לידע אותם תחלת הכל כגון יחוד השם ב"ה ואיסורי ע"ז וקראתי שם ספר זה ספר מדע ע"כ. הנה באר שהיה התכלית הא' ביאור המצות. ולכן הביא מהיסודות אותם שהיו מתייחסות אליהם לא זולתם. ובעבור זה היה שהביא לאהבו ליראה ממנו לקדש שמו להיותם מצות עיקריות נקשרות ומתייחסות עם אותם היסודות. ולהיות המקום ההוא מיוחד בעצם וראשונה אל ביאור המצות הי' שהביאם בהלכות האלה. ועוד אני אומר בתשובת זה שכאשר תיטיב העיון באותם הפרקים בהלכות יסודי התורה תמצא זכרון העיקרים והיסודות כולם עם היות שלא באו שמה באותו סדור מהקדימה והאיחור שהביאם בפי' המשנה כפי כוונת כל אחד מהמקומות כמו שזכרתי. כי הנה בפרק הראשון זכר הרב בפי' שלשת העיקרים הראשונים שהם היותו ית' נמצא שלם בתכלית השלימות מחוייב המציאות והיותו אחד ושאינו גשם ולא נח בגשם. ובפרק השני זכר הנבראים כולם ובפרט מדרגות השכלים הנבדלים. וכן בשאר הפרקים ג' וד' זכר ענין הגרמים השמיימיים והד' יסודות והמורכבים מהם והביא כל זה כדי להוליד משם שהוא ית' קדמון וכל מה שזולתו מחודש ואינו קדמון כשנעריכהו אליו כי זה ידענו ממה שבאר הרב בנמצאים האלה עליונים אמצעים ושפלים שהם כולם ברואים ומאחר שהם נבראים ומחודשים מחוייב הוא שנניח אלוה קדמון שבראם ויצא לנו גם כן מזה העיקר הה' שהוא ית' ראוי שנעבוד ונרים קול ברוממותו. ואין ראוי שנעשה כן לנמצא אחר לפי שפעולותיהם מסודרות ומוגבלות ואין להם חפץ ולא בחירה לפעול בחילוף מה שיפעלו אם הרוחניים השמיימיים עם היותם חיים משכילים ואם השפלים שאינם כן ולכן בשלשת הפרקים האלה שהם ב' וג' וד' זכר הרב מגדולותיו של הקדוש ברוך הוא כדי שמשם נדע שראוי לעבדו וכי כל הנמצאים נמצאו ממנו. והנה הביא בכללם לאהבו וליראה ממנו לפי שמבחינות האלה ר"ל מצד האהבה והיראה ראוי שנעבוד את השם שהם שתי מיני העבודות שזכרו חז"ל לשמה מצד האהבה ושלא לשמה מצד היראה. ולפי שראוי לאהבו ראוי לקדש שמו ולפי שראוי ליראה ממנו ראוי שלא לחלל את שמו ושלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהם. הנה אם כן באו המצות האלה כולם מתייחסות אל העיקר הה' שהוא שראוי לעבדו. ובפ"ז הביא הרב ב' העיקרים ששי ושביעי שהם מציאות הנבואה ומדרגת נבואת משה רבינו עליו השלום. ובפרק ח' ופרק ט' הביא העיקר הח' שהוא תורה מן השמים והעיקר הט' שהוא נצחיות התורה. עוד תמצא שבפרק ב' הקודם זכר הרב העיקר העשירי והוא מהידיעה האלהית ואופן ידיעתו הדברים. ואמנם בפ' ה' העיר הרב על העיקר הי"א שהוא מהשכר והעונש ולכן הביא שמה מצות קדוש השם ושאר הדברים ששכרם הרבה וענשם גדול.