ראש אמנה מו

בתחלת עשרת הדברות שיש בהם ענין ע"ז. ומזה לא ישלול שיהיה גם כן אנכי מצוה גם כי בעל התלמוד לא נתיישר המאמר הזה בעיניו שאמר על דרך הקושיא והא אמר מר עשר מצות נצטוו במרה ופסק ואמר שאותו המאמר איזו היא מצוה שהיא תחלה אין ראוי לקבלו וזהו אמרו אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא פי' אלא אם כן היותר מחוור ונראה הוא מה ששנינו בראשונה ולא זה המאמר איזו היא מצוה שהיא תחלה. וכבר נמצאו מאמרים בדבריהם ז"ל מורים שאנכי יי' אלהיך הוא מכלל המצוה ומכלל עשרת דברות וזה במה שאמרו בילמדנו בפרשת נשא הנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברים וכו'. כיצד על אנכי שכל הנואף אשת חבירו כופר בהקדוש ברוך הוא שנאמר כחשו ביי' ויאמר לא הוא וכו', (ירמיה ה'). עוד שם בפרשת קדושים וכן בויקרא רבה מזכיר שעשרת הדברות נכללים בפרשת קדושים ז"ל רבי לוי אומר מפני שעשרת הדברות כלולים בתוכם. אנכי יי' אלהיך וכתיב הכא אני י' אלהיכם. לא יהיה לך וכתיב הכא ואלהי מסכה לא תעשו לכם. לא תשא וכתיב הכא ולא תשבעו בשמי לשקר. זכור את יום השבת וכתיב הכא את שבתותי תשמורו. כבד את אביך ואת אמך וכתיב הכא איש אמו ואביו תיראו. לא תרצח וכתיב הכא לא תעמוד על דם רעך. לא תנאף וכתיב הכא אל תחלל את בתך להזנותה. לא תגנוב וכתיב הכא לא תגנובו. לא תענה וכתיב הכא לא תלך רכיל. לא תחמוד וכתיב הכא ואהבת לרעך כמוך ע"כ. הנה בארו שהמצות כולם שבאו בעשרת הדברות אותם עצמם באו בפרשת קדושים ומכללם מנו אנכי. וכל זה ממה שיורה שאנכי יי' אלהיך מצוה כדברי הרב. ואין להפליא מבה"ג שלא נפל עליו כי הנה תמצא ג"כ שמצות היחוד שמנו אותה הרמב"ן ושאר החכמים כולם לא מנה אותה בעל הלכות גדולות ומנה בלבד לקרוא ק"ש והשב שדבור אנכי ומצות היחוד עניינם אחד מקבלת מלכות שמים ושהם עיקרי התורה ואינם מצות. ואולי מטעם ה"ר חסדאי שלא יפול שם מצוה וגדרה על האמונות. ולכן עשה הגאון המצוה לקרוא ק"ש לא להאמין היחוד. אבל דרך הרב הוא מסכים מכל צד כי חז"ל תמיד אומרים מצות היחוד ותמיד הוכיחו אותה מפסוק הראשון מפרשת שמע. וכל זה יוכיח שדברי הרב כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת: הפרק התשעה עשר בהתר שלשה ספקות אחרים: ועל הספקות כ"א זכ"ב שהם הא' והב' מאשר העירותי אני שהם למה בספר המדע בהלכות יסודי התורה הביא הרב קצת מהיסודות והעיקרים שזכר בפי' המשנה והשמיט קצתם. ולמה בתוך הלכות יסודי התורה הביא דברים אחרים שאינם מכלל היסודות כמו לאהבה את השם ליראה ממנו ללכת בדרכיו לקדש שמו שלא לחלל שמו שלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהם ועניינים אחרים מחכמת הטבע והאלהות אשר זכר שמה. אשיב ואומר שהרב הגדול בפירוש המשנה הביא זכרון העיקרים אשר ראוי שיאמין כל בעל דת להודיע מי הוא אשר יקרא בן ישראל שיש לו חלק לעולם הבא ומי אלה הכופרים שאין להם חלק לעולם הבא ולא יקראו בשם ישראל. ולזה כתב שמה בתחלת העיקרים ז"ל וממה שצריך לזכרו בכאן והוא מקום ראוי לבארו בו שעיקרי תורתנו ויסודותיה הם י"ג וכו' הנה באר שאותו המקום היה הראוי והנאות לבאר בו עיקרי הדת מאשר הם עיקרים. אמנם בספר משנה התורה היד הגדולה אשר עשה הרב לא היתה כוונתו כי אם לבאר המצות אשר בספר תורת האלהים וכמו שבארו בפתיחת