ראש אמנה מה

אחר שהוא זה ולכן לא מנאו מצוה והשאר כולם הם מצות זהו מה שאמרו במכילתא לא יהיה לך אלהים אחרים למה נאמר לפי שהוא אומר אנכי יי' אלהיך. משל למלך שנכנס במדינה אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזרות אמר להם (לאו) כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזרות שאם מלכותי אינכם מקבלים גזירותי איך תהיו מימים. כך אמר הקב"ה לישראל אנכי י' אלהיך אני הוא שקבלתם מלכותי במצרים אמרו לו הן. כשם שקבלתם מלכותי כך קבלו גזרותי לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ע"כ לשון המכילתא. ויראה ממאמרם ז"ל שהתחלת הגזרות והמצות הוא דבור לא יהיה לך ושדבור אנכי היא האמונה באלהות שכבר האמינו במצרים. ולכן אמרו תמיד שאנכי יי' אלהיך הוא קבלת מלכות שמים. וגם כן הביאו ראיה על זה ממה שאמרו בהוריות (דף ח') וכי תשנו מגא ליה דבע"ז משתעי קרא דבי רבי ישמעאל תנא למן היום אשר צוה יי' והלאה לדורותיכם. איזו היא מצוה שנאמרה בתחלה הוי אומר זו ע"ז. והקשו על זה והא אמר מר עשר מצות נצטוו לישראל במרה אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא. ואלו דבור אנכי מצוה לא היו אומרים שדבור ע"ז נאמרה בתחלה. והנראה אלי בתשובת כל זה הוא שחכמינו ז"ל לא שללו שיהיה אנכי יי' אלהיך מצוה. אבל היו אומרים שהוא קבלת מלכות שמים ואותו קבול מצוה הוא יצוה אותם השם שיקבלו עול מלכותו עליהם אבל ראו בחכמתם שהמצוה הראשונה היא כוללת והיא עמוד ועיקר לשאר המצות ולכן אמרו כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזרות וקבול המלכות הוא בדבור אנכי יי' אלהיך והיא לדעתם מצוה שצוה אותם שיקבלו מלכותו ואחרי המצוה הכוללת העיקרית הזאת אמר כשם שקבלתם מלכותי כך קבלו גזרותי. והבן כי הגזרות נקראו המצות המעשיות וקבלת מלכות שמים היא מצוה אמוניית וכאלו אמרו שקדמה בהכרח המצוה האמוניית מקבלת מלכות שמים אל הגזרות כולם שהם המצות המעשיות שבאו בתורה לא שיאמרו ח"ל שקבול מלכות שמים אינו מצוה אבל היה ההבדל בינה ובין הגזרות בשהיא אמונה כוללת ועיקרית ושאר המצות הם גזרות ומצות מעשיות פרטיות. ראה מדברי הרמב"ן בפי' פרשת וישמע יתרו על פסוק אנכי יי' אלהיך כתב ז"ל אנכי יי' אלהיך הדבור הזה מצות עשה יורה ויצוה אותם שידעו ויאמינו כי יש יי' והוא אלהים להם כלומר הווה קדמון ומאתו היה הכל בחפץ ויכולת והוא אלהים להם שחייבים לעבדו וכו' ואמרו עוד ז"ל וזו המצוה תקרא בדברי רבותינו קבלת מלכות שמים וכך אמרו במכילתא לא יהיה לך אלהים אחרים על פני למה נאמר לפי שהוא אומר אנכי יי' אלהיך משל למלך שנכנס במדינה וכו'. הנה הביא הרב המאמר ההוא אשר זכרתי ממכילתא והוליד ממנו שאנכי יי' אלהיך הוא קבלת מלכות שמים ושהיא מצוה. ואמנם מה שטענו גם כן על זה מאותה סוגי' שבא במסכת הוריות (דף ח') דבי רבי ישמעאל תנא למן היום אשר צוה יי' והלאה לדורותיכם איזו היא מצוה שהיא תחילה הוי אומר זו ע"ז שמורה שהמצוה הראשונה היא לא יהיה לך אלהים אחרים על פני והוא המוכיח שאנכי יי' אלהיך אינו מצוה. אשיב ואומר שהיתה דעת רבי ישמעאל שאנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמרו וכמו שדרשו על אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי לכן ההתחלה אשר זכר אינה בדיוק לא יהיה לך אלהים אחרים אבל ההתחלה היא אותו דבור הכולל אנכי ולא יהיה לך כי עם היות שיש בהם שתי מצות כדברי הרב הם מתאחדות באופן ששניהם דבור אחד. ולכן היה אחד מהם עשה אנכי יי' אלהיך והשני לא תעשה שהיא לא יהיה לך והיה לא תעשה כנגד עשה. ולכן פירש בו הרב לא יהיה לך שלא יעלה במחשבה שיש אלוה אחר. והמורה על זה שהוא אמת הוא מה שפירש רש"י באותה סוגיא ז"ל איזו מצוה שנאמר בתחלה הוי אומר זו עבודה זרה דבתחלת עשרת הדברות אנכי ולא יהיה לך דהיינו ע"ז וכו'. הנה פירש שמה שאמר איזו היא מצוה שנאמר בתחלה לא כיון בו על לא יהיה לך בלבד כי אם על שתי הדברות שהם אנכי ולא יהיה לך אשר