ראש אמנה מד

אנכי ולא יהיה לך להיותם אמונות הנה על כל פנים ישארו באותו דבור שלשה מצות והם לא תעשה לך פסל. לא תשתחוה להם. ולא תעבדם. ואיך אם כן יעלו כולם לתרי"ג מצות. כי תרי"ד הם. וכבר הרגיש ה"ר חסדאי בספק הזה וכתב שהן שתי מצות לא תעשה לך פסל ולא תעבדם כי לא תשתחוה היא בכלל ולא תעבדם לפי שההשתחויה היא מין ממיני העבודות. אבל זה אין ענין לו לפי שכל החכמים שמנו המצות מנו לא תעשה לך פסל מצוה אחת. ולא תשתחוה להם מצוה בפני עצמה. ולא תעבדם מצוה אחרת. ויותר היה ראוי לפי דרכו שיאמר שלא תשתחוה להם ולא תעבדם שניהם יוכללו בדבור לא יהיה לך ושהם מינים מאותו סוג הכולל אותם. ויהיו אם כן שתי המצות לא יהיה לך ולא תעשה לך פסל. אבל פשט הכתוב לא יסבלהו כי הכתוב צווה שאנכי יי' אלהיך היא מצוה אחת. ושניהם ר"ל היותו יתעלה מחוייב המציאות שלם בתכלית השלימות. והיותו אחד. השיגו אותם מפי הגבורה. והמורה על זה הוא מאמר אדונינו משה במשנה תורה. אתה הראית לדעת כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו. כי באמרו יי' הוא האלהים כיון על השורש הראשון שהוא מחוייב המציאות שלם בתכלית השלימות ובאמרו אין עוד מלבדו כיון על שרש היחוד ושניהם אמרו ששמעו מתוך האש כי היתה תכלית המראה כולה כדי שישתלמו בשתי האמונות היקרות האלה וזהו אמרו אחרי אתה הראית לדעת כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש. ואין ספק שמכאן למדו חז"ל שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ושלא כיונו כי אם על שני הפסוקים האלה כמו שאמרתי. ולכן תמצא הדעת הזאת מוסכמת בדבריהם ז"ל לא בלבד במסכת מכות בדברי רבי שמלאי שהיא הראיה אשר הביא הרב כי גם במקומות אחרים הסכימו עליו. אמרו במדרש חזית ריב"ל אמר שני דברות שמעו ישראל מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך הה"ד ישקני מנשיקות פיהו ולא כל הנשיקות. ורבנן אמרי כל הדברות שמעו ישראל מפי הקב"ה. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי מעמון דרבנן אחרי כל הדברות כתיב דבר אתה עמנו ונשמעה. מה עביד ליה רבי יהושע בן לוי. פליג שאין מוקדם ומאוחר בתורה. או אינו מדבר דבר אתה עמנו ונשמעה אלא אחר שנים או שלשה דברות. ר' עזריה ור' יהודה בר' סימון בשם ריב"ל תפשי שיטתיה אמרו תורה צוה לנו משה. כל התורה תרי"ג מצות הוי. תורה בני' עולה תרי"א. תרי"א מצות דבר משה עמנו ברם אנכי ולא יהיה לך לא שמענו מפי משה אלא מפי הקב"ה הה"ד ישקני מנשיקות פיהו. (עיין במתנות כהונה על מ"ד שיר השירים. ובמגילת אסתר על ספר המצות דף ה' ע"ב). הנה למדנו מזה שרבים מחכמי ישראל נפלו בזה הדבר וגם שקצתם הסכימו שכל הדברות שמעו מפי האל יתעלה ולא הוקשה אצלם היות קצת הדברות בלשון האל יתעלה מדבר בעדו וקצתם בלשון משה כשלישי המדבר. ויצא לנו מזה שדעת הרב הגדול כפי שרשי חז"ל וששתי המצות הם אנכי ולא יהיה לך. אם שנאמר שמאמר לא יהיה לך הוא כולל ללא תעשה לך פסל ולא תשתחוה ולא תעבדם ולכן קראוה מצוה אחת מצד כללותיה: ואם שנאמר שכיונו בלא יהיה לך אותו לאו ואותו פסוק בלבד שמעו מפי האל. וששאר הפסוקים לא תעשה לך פסל ולא תשתחוה להם ולא תעבדם שמעו מפי משה ולא מפי הקדוש ברוך הוא. ולולי זה לא היו תמיד אומרים אנכי ולא יהיה לך בלבד ולא זכרו שאו המצות בשמם. וכבר התעצמו חכמים אחרונים מבני עמנו להוכיח ממאמרי חז"ל שאנכי י' אלהיך אינו מצוה וכדעת בעל הלכות גדולות שחושב שאין ראוי להכניס במנין פרטי המצות מה שהוא עיקרי האמונה וכל המצות תולדות לה כי כל המצות הם גזרות שגזר לנו השם יתעלה אחר האמונה הזאת ומי שאינו מאמין באלהות אין לו תורה כלל ולזה חשב שאנכי יי' אלהיך הוא עיקר האמונה ויסודה כי אין לתורה אצלו כי אם עיקר