ראש אמנה מג

והחקירות והבחינות ההם וההתלמדות הזאת הם ההכנות וההקדמות המביאות אל האמונות ואין ספק שההכנות ההם הם מפעל הרצון והבחירה ושיהיו נקנות בזמן כי לאדם שירצה לשמוע וללמוד וללמד דלדעת אותם הדברים יחייבו יולידו האמונה בנפשו ואם לא ירצה להתעסק בהם לא יולידו האמונות בנפשו. והנה הרב לא מנה מצות עשה צורת האמונה ואמתתה כי אם ידיעת הדברים ההם ולמודם המביאים אל קנין האמונות ולכן אמר בפרק הראשון מספר המדע ביסוד הראשון שהוא אמונת חיוב המציאות כשבאר עניינו אמר ז"ל וידיעת דבר זה מצות עשה וכו'. הנה לא אמר הרב ואמונת דבר זה מצות עשה כי לא תלה המצוה באמונה כי אם בידיעת הדברים ההם שהם מביאים אל האמונה. וכן אמר בעיקר השני שהוא יחודו יתעלה וידיעת דבר זה מצות עשה כי תמיד תלה המצוה בידיעה ובהתלמדות הדברים ההם לא באמונות שהם הצורות המגיעות בנפש. ועם היות שבספר מנין המצות אשר לו כתב הרב בשני המצות האלה וז"ל היא המצוה אשר נצטוינו באמונת היחוד וכו' אין כוונתו שהיתה המצוה על צורת האמונה המצויירת בנפש כי אם על ידיעת הדברים ההם המביאים אליה ונסמך על מה שכתב בספר המדע כמו שאמרתי כי הוא המקום הנאות העצמי לביאור זה ובספר מנין המצות לא כיון הרב כי אם בלבד על מספר המצות מזולת דבר אחר: הפרק השמונה עשר בהתר הספק העשרים: ועל הספק העשרים שהוא הג' שהעיר גם כן ה"ר חסדאי מאותו מאמר של ר' שמלאי שהביא הרב ממסכת מכות (דף כ"ג) לבאר שאנכי י' אלהיך הוא מצוה הוכיח ממנו שאין כן. דע שהוא דעת בעל הלכות גדולות שלא מנה אנכי י' אלהיך ממנין תרי"ג מצות. והרמב"ן בספר ההשגות אשר עשה על ספר מנין המצות הביא הטענה הזאת לקיים דברי בעל הלכות גדולות ומשם לקחה ה"ר חסדאי. ואני אשיב עליה שהרב הגדול יחשוב שבאמרם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום לא כיונו כי אם על שני הפסוקים הראשונים שהם אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ולא יותר מזה. כי שני הפסוקים האלה לדעתם שמעו מפי הגבורה להיותם יסודות ופינות גדולות באמונות. אמנם שאר הפסוקים לא תעשה לך פסל וכל תמונה וגו' יחשבו ששמעו אותם מפי משה כשאר הדברות. ומה שטענו על זה הרמב"ן וה"ר חסדאי שאין ראוי שיוקח מאמר לא יהיה לך כי אם כולל הדבור הנמשך עד לאוהבי ולשומרי מצותי לפי שבאו אותם הפסוקים בלשון מדבר בעדו ושאר הדברים באו בלשון נסתר אין טענתם בזה כלום כי אינו מהקושי שידבר משה הדברים מפיו ויאמר אותם בשם האל יתעלה שולחו. וכבר נמצא כזה בכתוב פעמים רבות. ראה בסוף סדר והיה כי תבא בפרשת ויקרא משה אל כל ישראל כי אם היות משה המדבר בשמו מפיו כמו שאמר אתם ראיתם את כל אשר עשה יי' לעיניכם וגו'. ולא נתן יי' לכם לב לדעת וגו'. הנה אמר מיד ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר וגו'. למען תדעו כי אני יי' אלהיכם. וחזר לדבר בשמו שאמר ותבאו אל המקום הזה ויצא סיחון לקראתנו למלחמה. וכן בהרבה מקומות ידבר משה פעמים בשם שולחו, וכזה יהיה אמרו בכאן כי אנכי י' אלהיך אל קנא. לאוהבי ולשומרי מצותי. ושאר הפסוקים ששמעו אותם מפי משה עם היותו מדבר אותם בשם שולחו כי הגיד להם הדברים באותו סגנון עצמו ששמע אותם. ואתה תראה שגם לדעת הרב ר' חסדאי והרמב"ן נצטרך לומר כן בהכרח לפי שאם היתה כוונתם באמרם אנכי ולא יהיה לך על הדבור כולו עד לאוהבי ולשומרי מצותי. הנה עם היות שלא נטה בכלל המצות