ראש אמנה מב

אלוה מצוה ידועה. אשיב ואומר שהספק הזה קרה אליו לפי שלא עמד בשלימות על כוונת הרב בביאור עיקר הראשון והמצוה הראשונה שנאמין שהוא ית' נמצא בלבד כי אם היה זה דעתו היה הספק אשר העיר ה"ר חסדאי קשה ההתרה מאוד אבל היתה כוונת הרב כמו שבארתי בהקדמה הב' שמציאותו ית' הוא שלם בתכלית השלימות שהוא מחוייב המציאות מצד עצמו לא אפשרי וכמו שהוכחתי מדבריו וכפי האמת הזה הנה יהיה המצוה הוא האלוה אשר הנחנו שהוא נמצא ותהיה המצוה הראשונה שהוא יצוה אותנו שנאמין שמציאותו בתכלית השלימות אין בו חסרון כלל ושהוא מחוייב המציאות לא אפשרי וכפי זה היה המצוה מצטרפת אל המצוה וזולתו לא יהיה העיקר הזה עניינו שהוא יתעלה נמצא בלבד כמו שחשב החכם הזה כי אם שמציאותו הוא בתכלית השלימות ושהוא מחוייב המציאות מצד עצמו ואינו תלוי בזולתו ולזה הוכיחו הרב מהדבור ההוא שאמר אנכי יי' אלהיך כי באמרו אנכי יי' יורה על היותו מחוייב המציאות וכמו שכתב הרב בספר המורה פרק ס"ח ארז"ל כל שמותיו ית' הנמצאים בספרים כולם נגזרים מהפעולות וזה מה שאין העלם בו אלא שם אחד שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא שם מיוחד לו יתעלה ולזה נקרא שם המפורש עניינו שהוא יורה על עצמו ית' הוראה מבוארת אין השתתפות בו וכו'. ואמר עוד ואין ספק שזה השם העצום שלא ידובר בו אלא במקדש וכהני יי' המקודשים לבד בברכת כהנים והכהן הגדול ביום הכיפורים יורה על ענין אחד אין השתתפות בינו יתעלה ובין זולתו בענין ההוא ואפשר שיורה כפי הלשון אשר אין אתנו היום ממנו אלא דבר מועט וכפי מה שיקרא על ענין חיוב המציאות סוף דבר גדולת זה השם והשמור מלקרוא אותו הוא להיותו מורה על עצמו ית' מאשר לא ישתתף אחד מהברואים בהוראה ההיא כמו שאמר עליו זה שמי המיוחד לי וכו', הנה התבאר מזה שבאמרו אנכי י' ביאר להם היותו מחוייב המציאות שעליו יורה שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואמנם מה שאמר עוד יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים הוא להודיעם שאותו הנמצא הראשון המחוייב המציאות הוא בלתי בעל תכלית היכולת שהוא המכוון בשם אלהיך ובא בכינוי להגיד שהוא המנהיג בישראל כי הוא האלוה אשר הוציאם מארץ מצרים וכאלו זכר יציאתם ממצרים כדי שיכירו אלהותו ויהי' שעור הכתוב אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים אנכי יי' כלומר שהאל היכול שהשגיח בהם והוציאם ממצרים הוא יי' ר"ל מחוייב המציאות. זהו מה שיאמין הרב בעיקר דראשון ובמצוה הראשונה כפי מה שהבנתי מדבריו. ואתה הראית לדעת שעם מה שבארתי בזה לא ישאר מקום אל הספק הזה אשר העיר ה"ר חסדאי. ואמנם בעל ספר העיקרים הביא בהתר הספק הזה דרך אחר והוא אמרו שמראה כבוד י' אשר עין בעין נראה לישראל ביום מתן תורה היה מורה מציאותו ית' באמתות ושהכבוד ההוא החונה בהר האלהים היה מצוה אותם שיאמינו מציאותו ית' ואלה דברי רוח הם כי אנכי יי' אלהיך הוא מאמר האל ית' לא מאמר הכבוד. ואחרים אמרו שהיה הדבור הראשון שציוה הש"י אותם להאמין כי הוא ית' נותן להם התורה ומדבר עמהם ושאינו דבר מושפע מהגרמים השמיימיים ולא מצבא המרום ושזהו אמרו אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך. ומה שכתבתי אני הוא היותר מתיישב אמתי ונכון כפי שרשי הרב ודבריו: ועל הספק הי"ט והוא השני שהעיר ג"כ ה"ר חסדאי על אשר מנה הרב אנכי יי' אלהיך מצוה באמרו ששם מצוה וגדרה לא יפול אלא בדברים שיש לרצון ולבחירה מבוא כהם מה שאין כן באמונות שאינם נקנות ברצון ובחירה. אשיב ואומר שכבר בארתי בהקדמה העשירית שעם היות שהאמונות יחולו ויגיעו בלב האדם ונפשו כמו שיחולו הצורות הטבעיות בנושאיהן שיגיעו בעתן ובהכרח מזולת בחירה ורצון. הנה עם כל זה א"א שיגיעו האמונות ההם אם לא יקדמו אליהם ההכנה הקודמת מידיעת הדברים המביאים אל אותן האמונות שהם פועלים אותן בנס והידיעות