ראש אמנה לט

במצוה מיוחדת ר"ל בעשיית המשכן שנאמר וקדשתי את אוהל מועד ושכנתי בתוך בני ישראל ושלכן לא זכר זה בכלל העקרים וכבר נוכל לסייע דעתו עם מה שכתב הרב בספר מנין המצות אשר לו בעיקרים אשר הקדים להם שמה שהנמשך מן המצוה אין ראוי שימנה מצוה וכן לא ימנה בכלל עיקרי הדת ולכן שרות השכינה בהיותו דבר נמשך מפעל המשכן לא היה ראוי שתמנה בכלל העיקרים. והנראה אלי ששרות השכינה בישראל הוא ממעשה משה רבינו ע"ה וכמו שאמרה התורה ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל ובא בקבלתם ז"ל ובמורא גדול זה גלוי שכינה ואיך לא יהיה כן והנה השי"ת אחר עון העגל אמר לשלוח לפניהם מלאך ינהגם ומשה הציר בדבר עד שאמר לו ית' הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו' וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה י' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך ולהיות זה ממעלת משה בבואה היה שנכלל ביסוד הז' ממעלת נבואת משה אדונינו כפי ההבדלים אשר זכר בו הרב ויוכלל גם כן ביסוד הח' מהתירה מן השמים שאין מקום אל זה כי אם בדבקות השכינה: ועל הספק הט' שהוא למה לא מנה בכלל העיקרים חדוש העולם. אשיב ואומר שהאמונה הזאת כבר הביאה הרב ביסוד הד' באמרו שהאחד הנזכר הוא הקדמון באמת. וכל מה שזולתו אינו קדמון כשנעריכהו אליו. וענין העיקר הזה יוכלל בשני דברים כמו שהתבאר בהקדמה השלישית, הא' בשהוא ית' קדמון ר"ל שאין לו התחלה ולא יפול תחת הזמן. והשני ששאר הדברים כולם זולתו אין בהם דבר קדמון כשנעריכהו אליו ר"ל שהם כולם מחודשים ונבראים. ולא נוכל לומר באחד מהם שהוא קדמון ואם אינו קדמון הנה הוא מחודש בהכרח. ולזה אמר הרב כשנעריכהו אליו ר"ל שעם היות שנאמר בדבר מה שהוא קדמון בערך דבר אחר נתחדש אחריו כמו אמרנו במתושלח שהוא קדמון מנח ונח שהוא קדמון מאברהם הנה מזולת הבורא ית' לא יקרא בהחלט קדמון דבר מה לפי שהוא חדשו והוא בלבד קדמון ואין קדמון אחר זולתו ואין הקדימה הזאת קדימת סבה לבד כי אם גם קדימה זמנית קדימת המחדש למה שיחדש ואמרנו זה על צד ההישרה לאמת עם היות הזמן מכלל הנבראים. ומפני זה לא אמר הרב בזה העיקר שהשי"ת נצחי שהוא השם המורה על המציאות הבלתי נפסק שאין לו התחלה ולא תכלית אבל אמר קדמון להגיד שהוא הקודם לפעולתו בכל מיני הקדימות וזה מוכיח שלא כיון הרב בעיקר הזה נצחיות האל ית' כי אם היותו בלבד קדמון וכל שאר הדברים מחודשים ממנו. ומזה יתבאר לך שהחדוש אשר יאמין הרב בעולם הוא חדוש המוחלט שנברא אחר האפס המוחלט ולא כדעת אפלטון המאמין בחומר קדום כי אם כן לא היה השי"ת קדמון בלבד כי גם החומר ההוא היה קדמון כמוהו. אבל לפי שהרב האמין חדוש העולם במוחלט כפי הקבלה האמיתית כתב בעיקר הזה שהאחד ית' הוא בלבד קדמון ואין קדמון אחר זולתו כשנעריכהו אליו. ואמר שלכן נקרא הש"י אלהי קדם שהוא לבדו האלוה הקדמון. וכבר יורה על שכוונת הרב בעיקר הזה הוא לבאר חדוש העולם מה שכתב בספר המורה חלק שני פרק ארבעה עשר בסופו בזכרון דעת החדוש אמרו ז"ל והיא יסוד תורת משה רבינו עליו השלום בלא ספק והיא שנית לעיקר היחיד וכו', ויראה שהרב לא הכניס כמנין עיקר היחוד. אבל אמר שעיקר החדוש הוא שני אליו. ואתה רואה במספר העיקרים שהראשון מהעיקרים שבא אחר העיקר היחוד הוא הרחקת הגשמות ואחריו שהוא שני לעיקר היחוד בא עיקר שהוא יתעלה קדמון ואין דבר אחר קדמון כשנעריכהו אליו ומאשר כתב שמה בספר המורה שהעיקר הזה הוא עיקר החדוש מבואר נגלה שהיה כוונת הרב שהעיקר הזה הוא שהוא יתעלה קדמון. וכל הדברים נבראים ממנו. ואמלא מהאנשים החכמים האלה איך לא הרגישו בזה: