ראש אמנה לג

העולם הבא ולזה נחלקו ר"ל ורבי יוחנן במסכת סנהדרין (פרק בתרא דף קי"א) בפסוק לכן הרחיבה שאול נפשה וסערה פיה לבלי חוק ודרש ריש לקיש למי ששייר אפילו חוק אחד מן התורה אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא ליה למריהו דתימא הכי אלא למי שקיים אפי' חוק אחד מן התורה, הנה ריש לקיש חשב שכל המצות יצטרכו אל הרפואה הנפשיית ולקנין השלימות ולזה אמר שהשאול שהוא גהינם הרחיב פיה למי ששייר אפילו חוק אחד מן התורה. אמנם רבי יוחנן סבר שבקיום מצוה אחת וחוק אחד כהוגן ובבחירה שכלית תרפא הנפש רפואה שלימה יהיה רבוי המצות אצלו מצדקת השם וגודל חסדו בהמציא דרכים ואמצעיים רבים לבני האדם אפשר שיקנה שלימות בכל אחד מהם. וכמו שיקרה לחולה שיבואהו תיעוב המאכל והרופא החכם יסדר לו מזונות רבות שונות זו מזו לאכול וינסה מי מכולם יערב אל חכו ויכשר אליו זה או זה ויעמוד על המזון הערב אצלו והוא יסיר ממנו תיעוב המאכל. כן המצות הרבות הניחם האל ית' בתורתו למען נקח מהם אחת אחת ונעשה מהם כפי הראוי. וכאשר יזדמן שנעשה מהם מצוה אחת בשלימות ובבחירה שכלית מזו נהיה נושעים וכל שכן אם נעשה יותר מאחת בשלימות וכפי הראוי ולזה אז"ל נשבת פי"ו דף קי"ח) שאם היו ישראל שומרים שתי שבתות כראוי מיד היו נגאלים. והיוצא מכל זה שאי אפשר שתשתנה התורה לא בכלל' ולא בחלקיה כפי חכמת הנותן ויכלתו ית' ואל זה כיון הנביא (מלאכי ג') באמרו אני י' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם כלומר שהתורה היא נצחית בלתי משתנית והאומה היא נצחית כמו כן וצדקו אם כן דברי הרב הגדול בעיקר נצחיות התורה. ואמנם הראיה שהביא על זה הרב מפסוק לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו כתב בעל ספר העיקרים בפרק י"ד מאמר ראשון ז"ל ולזה לא היה ראוי גם כן למנות שורש ולא עיקר שהתורה לא תנוסח ולא תשתנה אם היא מצוה פרטיית כמו שכתב הרמב"ם ז"ל וכו'. נראה מדבריו שיחשוב שלדעת הרב העיקר הזה הוא מצוה פרטית ר"ל שלא נוסיף ולא נגרע מן התורה אבל זה טעות מבואר הוא בדברי הרב לפי שהמצוה הפרטית היא שלא נוסיף ולא נגרע והעיקר הוא שנאמין בנצחיות התורה ושהשם יתברך לא יוסיף ולא יגרע עליה לא שיהיה עצם העיקר המצוה עצמה שישראל לא יוסיפו ולא יגרעו. וכבר יורה על זה מה שאמר הרב בסוף העיקר וכבר בארנו מה שצריך לבאר ביסוד הזה בתחילת זה החבור ואמר זה על מה שאמר בפתיחת פי' המשנה ז"ל לפי שהנביא הזה משה רבינו עליו השלום כל החכמים וכל הנביאים הם כנגדו קצרי יד מלעשות כמופתיו והטעין הקדוש ברוך הוא בלבבנו אמונתו כמו שהבטיחו בתורה וגם בך יאמינו לעולם. הנה הגיד לנו בשם הקב"ה שלא תבא מאת הבורא לעולם תורה אחרת כמו שאמר לא בשמים היא וגו' ואומר כי קרוב אליך הדבר מאוד וגו'. עוד אמר שם ז"ל וההירנו ג"כ מלהוסיף עליהם ולגרוע מהם ואמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו ולפיכך אמרו רז"ל (מגילה דף ג') שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה עד כאן. הנה במה שאמר הרב הטעין הקב"ה בלבבנו אמונתו וכו' כיון אל העיקר והיסוד שלא תשתנה זאת התורה ולא תבא עוד תורה אחרת ממנו ית' וכאמרו לא בשמים היא אמנם במה שאמר אחר כך והזהירנו כמו כן מלהוסיף ולגרוע וכו' הוא ענין המצוה ולכן אמר בו לשון אזהרה הנה התבאר שענין העיקר זולת ענין המצוה. ואמנם מה שהביא הרב בביאור העיקר פסוק לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו אין כוונתו לבאר מזה אמונת העיקר ר"ל שהשי"ת לא ישנה התורה ויחליפה ולא יוסיף ויגע בה. כי הכתוב ההוא כישראל ידבר. אבל כוונת הרב שנאמין שבתורה הזאת לא תהיה לעולמי עד תוספת ולא גרעון ושמפני זה יצאה לנו המצוה אשר נצטוינו שלא נוסיף ולא נגרע. וכמה מהעיקרים והיסודות למדם הרב בהוציאו אותם מן המצות עם היות העיקר דבר אחר שהוא האמונה הכוללת והמצוה דבר אחר שהוא המעשה הפרטי. ראה דבריו בסוף היסוד החמישי אמר ז"ל והיסוד הה' הזה אנו