ראש אמנה לא

וכגרם השמיימיי שהוא היותר שלם שבכל הגשמים. וכן נאמר במשה אדונינו שהוא בתכלית השלימות שיצוייר במין האנושי. וככה נאמר שתורתינו האלהית היא שלימה בתכלית השלימות. רצה לומר שאפשר שיצוייר בהנהגות והתורות. וכפי הבחינה הזאת כבר איפשר שתשתנה ותפסד כמו שנפסד ונשתנה אדונינו משה בעצמו עם היותו השלם מכל הנביאים. ועוד שהתורה היא ממאמר המצטרף והוא הפועל המורה לאשר יקבל ההוראה והיה הדבר אשר יפול תחת דהצטרפות כבר אפשר שישתנה בהשתנות המצטרף וכן התורה עם היותה בעצמה שלימה בתכלית השלימות כבר אפשר שתשתנה מצד השתנות המקבלים אשר אליהם תצורף מזולת שיהיה זה חסרון בחוקה. ואמנם במה שאמר שהתורה הזאת תעיר האדם להגיע אל האהבה והדבקות האלהי אמת הוא אבל מי המונע שהתכלית הזה יגיע באמצעיים אחרים ומצות אחרות. ומה שהקיש ענין התורה להנהגה הרפואיית היא טענה הטעיית וזה כי בהנהגה הרפואיית להיותם תלויים בדברים הטבעיים אשר התחלתם הטבע לא יסודרו מהם שני הפכים כי לא יהיה בזמן מה החום פותח והקור סותם ובזמן מה בהפך. אמנם התורה ובכלל כל הנהנה היא נתלית בדברים אשר סבתם הרצון והבחירה אשר מהם בודאי יסודרו שני ההפכים כי ירצה אדם היום מה שימאסהו בזמן אחר ולכן יחוייב שיהיה חילופם בחילוף הדברים אשר מהם נתלית והם הרצון והטבע. וממני זה כולו הביאו המעיינים חולשה גם בטענה הזאת. ולכן נראה שהדרך היותר נכון לאמת נצחיות התורה הוא מצד הפועל והנותן אותה כי למה שהיה זה המציאות בכללו ובחלקיו פועל האל ית' מסודר בחכמתו אשר תעשה כל הדברים לתכלית ידוע אצלו. ואם אנחנו נסכלהו הנה הוא ית' בחכמתו סדר הדברים אשר יעמדו ויקיימו כל הדברים אחר בריאתם כפי חמלתו עליהם כמו שסדר מזון לכל הבעל חי על מה שהוא עליו וכן לכל ברואי מעלה ומטה נתן להם מה שישמור מציאותם ויתמידם הזמן הקצוב להם כפי מה שגזרה חכמתו האלהית. והנה כמו שסדר מזון גוף האדם בדברים ההכרחיים לא יעבור בלתם כן סדר מזון הנפש בדברים ההכרחיים שבאו בתורה. וכמו שמזון הגוף האנושי לא ישתנה ולא יעבור לעולם לפי שסודר מאת השם יתברך כן התורה האלהית שהיא מזון הנפש האנושית לא תשתנה להיות שניהם מזונות סודרו מחכמה אחת ומפועל אחד. ואין להקשות מתורת אדם ובני נח כי אלו בודאי אינם תורות ישלמו הנפש האנושית ואמנם הם בלבד סדורים לשמירת הקבוץ האנושי כפי טבע הזמנים אשר היו מסודרות בם. והם במדרגת הנמוסים. ואמנם התורה האלהית שתיישיר הנפש אל שלימותה האחרון אין שם זולת תורת משה רבינו עליו השלום כי הוא המזון ההכרחי לנפש לקנות החיים ולהנצל מהמות ואין להקשות אם יביא ההכרח שישתנה דבר מהעבודות התוריות בזמן מן הזמנים כי לא לזה ישתנה הטבע מלחם מהיות מזון נאות לגוף האנושי וכן הבשר והיין אם היה שבזמן מן הזמנים בהיות הגוף חולה יהיה בלתי נאות אליו כי הדבר שישתנה במקרה בהכרח ישוב לעצמותו כי המקרה לא יתמיד. וגם שיביא ההכרח אל שישתנו קצת מצות כאלו תאמר שלא נזכור יציאת מצרים לימות המשיח הנה לא לפי זה יקרא שינוי בזאת התורה כמו שאין שינוי למי שאין לו שדה זכרם שלא יתן מעשרות כי הצוויי' הנקשרים בדברים אחרים קיומם ונצחיותם הוא שבהמצא אותם הדברים ימצאו אותם הצוויים על ישרם ואם לא ימצאו אותם הדברים בפועל הנה על כל פנים הצוויים עומדים במקומם וכמו שנאמר בהנהגה הרפואיית הנתלית במציאות החליים כי לא בהעדר החולים תעדר מלאכת הרפואה כי הרפואה קיימת לעולם וקיומה שבהמצא החולים יאותו להם אותם הרפואות וכמו כן אם יביא ההכרח שנזכור הגאולה העתידה ולא הקודמת הנה המצוה לעולם עומדת שראוי לזכור יציאת מצרים כל עוד היות ההכנה הראויה לזה נמצאת והיא שלא תמצא גאולה גדולה ממנה. והכלל העולה שההשתנות באלו הדברים אם יצוייר אינו שינוי בחוקם כי לא ישתנו מצדם ואמנם השינוי