ראש אמנה כו

עם היותם דברי אמת ומדעים צודקים אין ראוי שימנו בכלל העיקרים לפי שהם הקדמות טבעיות אבל אינם עיקרים מיוחדים לדת האלהית. ולזה לא מנה הרב בכלל העיקרים היות האדם בעל נפש. ולא היות הנפש צורה בלתי מעורבת בגוף. ולא שתשאר נצחית אחר המות. ולא תפסד בהפסד הגוף. ולא שהגלגלים חיים משכילים מתנועעים לעבודת השם. כי האמונות האלה ודומיהם עם היות שהם אמתיות הם הקדמות עיוניות מסכימות אל האמת. אבל אינם עיקרים לתורה האלהית אשר עיקריה ויסודיה הם הדברים שראוי שנאמין בשם ית' ובפעולותיו הנמשכים ממנו כפי הרצון לא בדבר אחר. וזו היא ההקדמה השמינית: ההקדמה התשיעית שהאמונות יגיעו בלב האדם ונפשו כמו שיגיעו ויחולו הצורות הטבעיות בנושאיהם. וכמו שבהויה הטבעית יצטרכו בהכרח הכנות קודמות מתיחסות להגעת הצורה המגעת אם בכמיות הדברים ואם באיכותיהן. כאלו תאמר שהמים כדי שיקבלו צורת האויר צריך שיתחממו ויקבלו שיעור יותר גדול. ובזה יוכן אותו החומר אל קבול הצורה האוירית ולא יסור מהתחזק החום בציור המימיית הנשארת עד שישלם כחה ותפשוט צורת המימיית ותקנה הצורה האוירית. האמנם הצורה ההיא תגיע בעתה אחרי השלמת ההכנות. כך הענין באמונות. כי הנה יקדם אליהם בהכרח ידיעת הדברים המביאים אליהם וחקירתם. אם מעולות הנסים והנפלאות שהם מועלים האמונות בנפש. ואם ההתלמדות בטענות והמופתים העיונים המביאים אליהם. הנה אם כן הידיעה וההתלמדות מדות ובקשת הנסיונות וחקירתם והשתמשות החושים בדברים המביאים אל האמונו' הן הנה הן ההכנות וההקדמות המביאות אל האמונות. ואין סמק שבקשת ההכנות ההם הם מפועל הרצון והבחירה. ושיהיו נקנות בזמן. אמנם אחרי ההכנות האלה אשר תקנה הנפש בזמן הנה בהשתלמם תחול בעתה צורת האמונה הנמשכת מהם כלב האדם ונפשו כי הוא יאמין בהכרח בתולדה היוצאת מהחקירה והידיעה והבחינה והנסיונות ההם ואותה אמונה תחול פתאום ומבלי בחירה ורצון. אף על פי שקנין ההכנות והעניינים הקודמים אל האמונה ההיא הם מפעל הבחירה והרצון ויוחלו בנפש בזמן. הנה יתבאר מזה שבענין האמונה בכללה יש חלק מהרצון והבחירה שיהיה נקנה בזמן שהוא בקשת הנסיונות והידיעות שהם ההכנות והדברים הקודמים אליה. וימצא בה חלק מוכרח מגיע בעתה בזולת זמן שהיא צורת האמונה ותכליתה אשר תחול בנפש מפאת הידיעות והבחינות הקודמים אליה. ומזה הצד מהחלק הרצון הבחיריי המגיע בזמן תפול המצוה באמונות ויתחייבו עליהם הגמול והעונש לא בבחינת צורת האמונה המגעת באחרונה כי אם בבחינת הידיעה והחקירה ושאר הדברים הקודמים אליה אשר יעשה אותם האדם לבא עד תכונתה. וכמו שהארכתי בביאור זה בספר מחזה שדי אשר אני עושה. וזו היא ההקדמה האחרונה: ואחרי הודיע אלהים לותך לת כל ההקדמות האלה אנכי בא אליך בעב עיוני להשיב על כ"ח הספיקות אשר העירותי על עיקרי הרב ויסודותיו ועל המצות אשר מנה מהם כי בתשעה המאמרות האלה אשר הקדמתי יותרו הספקות כולם כפי מה שאומר: הפרק השנים עשר בהתר שלשת הספקות הראשונים: על הספק הראשון שהוא למה מנה הרב אחדות השם והרחקת הנשמות ממנו עיקרים בהיות שלא תפול התורה בכללה אף כי נאמין חילופם. אשיב ואומר שכבר התבאר בהקדמה הראשונה ששם עיקר לא יאמר בלבד על מה שיאמר שם השרש והיסוד שהוא על הדבר שעמידת דבר אחר וקיומו תלוי בו ואין לו קיום זולתו