ראש אמנה כה

קאמר כמו שבא במסכת כתובות פרק המדיר (דף ע"ז) הנה השלש עשרה תכתקי דפיזא שהיה רבי שמעון שוכב עליהם אין ספק שהיו י"ג עיקרי האמונה אשר האמין בחייו כמו שהניחם הרב כי מפני שהאמין בהם היה שכרו אתו ופעולתו לפניו. ושאר חלקי המאמר אין המקום הזה נאות לביאורם, וזו היא ההקדמה החמישית: הפרק האחד עשר בביאור ארבעה הקדמות אחרות נצטרך אליהם בדרוש הזה: ההקדמה הששית שהתורה האלהות תתחלק אל מצות מעשיות שהם במדרגת החומר ואל מצות אמונות מדעיות שהם במדרגת הצורה. ומהם יש אמונות שהם בבחינת התכלית כמו ביאת המשיח ותחיית המתים. והנה עיקרי האמונה אין ראוי שילקחו מהמצות המעשיות לא כלליות ולא פרטיות לפי שהעובר על מצוה מהמצות הנה הוא בכלל פושעי ישראל וראוי הוא לאותו עונש שנכתב בתורה על אותה מצוה אבל אינו יוצא מכלל הדת ולא ימנה בכלל הכופרים שאין להם חלק לעולם הבא. אלא אם הוא מפקפק בה אם היא אלהית כי זה בכלל אין תורה מן השמים וכל מצות התורה שוו בזה. היו מספר העיקרים כמספר המצות. אבל ילקחו העיקרים מהאמונות לפי שכבר התבאר בחכמה שעם היות החומר והצורה כל אחד מהם יקרא עצם הנה שם העצם יותר ראוי ונאות לצורה משיאות לחומר לפי שעמידת הדבר באמת הוא בצורתו. ולכן היו העיקרים מהמצות האמוניות התכליתיות לפי ששלימות הדבר הוא בתכליתו ופעמים רבות יכנס התכלית בגדרים מפאת מעלתו. ומפני זה לא היה האהבה את השם עיקר וגם לא אהבת הרעים שנאמר ואהבת לרעך כמוך ולא גם כן יעשית הישר והטוב ולא גם כן לא תשנא את אחיך בלבבך והדומים להם לפי שעם היותם מצות כוללות הם מעשיות בין שיהיה המעשה בלב או בשאר האיברים שאחרי שהוא מעשה אין ראוי שימנה עיקר כי אם האמונות שהם עמודים יסודות לתורה האלהית. ולזה לא יהיו כל המצות שבאות בהלכות ע"ז עיקרים עם היות שיוכללו בעיקר הראשון לפי שהם מצות פרטיות וגם להיותם מצות מעשיות. וכבר העיר על ההקדמה הזאת בעל ספר העיקרים במאמר א' פרק י"ד וחשב מפני זה שטעה הרב הגדול במה שמנה בעיקרים שראוי לעבדו לפי שהיא מצוה פרטית לעבודת השם וכמו שיבוא אחרי זה ושלזה לא נמנית הקבלה עיקר להיותה מצוה פרטית. ועל כן אין ראוי שנאמר שבא אחד מהעיקרים בעשרת הדברות לפי שהם מצות פרטיות והעיקרים אינם מצות פרטיות. וזאת היא ההקדמה הששית: ההקדמה השביעית שעיקרי התורה האלהית ראוי שיהיו מיוחדים אליה במה שהיא אלהית. ולא ישתתפו בדת אחרת מהדתות הטבעיות או הנמוסיות. לפי שהעיקרים הם במדרגת ההבדלים המייחדים המין. ולכן באמונתם תשלם האמונה בתורה האלהית ואם לא היו מיוחדים אליה לא היה מתחייב מאמונתם אמונת התורה האלהית אחרי שאינם מיוחדים אליה במה שהיא תורה אלהית. ומזה הצד פסל בעל ספר העיקרי' את היסודות אשר הניח ה"ר חסדאי ז"ל מפני שקצתם עם היות שהם עיקרים כוללים לדת האלהות שלא יצוייר מציאותה זולתם הנה איננו מחוייב שבהמצאם תמצא התורה האלהית שהרי זה כמאמר האומר שבהמצא הנזון והמרגיש ימצא האדם שאינו צודק לפי שבהמצא האדם ימצא הנזון והמרגיש ולא יתהפך שבהמצא הנזון והמרגיש לבד ימצא האדם אם לא יצטרף אליהם הכח המדבר ונאמר שבהמצא הגשם הגזון והמרגיש והמדבר ימצא האדם שזה צודק, וזו היא ההקדמה השביעית: ההקדמה השמינית שהעיקרים האלה שעשה הרב ליסד את בית יי' ותורתו הם כולם אמונות בשם ית' ובפעולותיו. אמנם שאר הדברים המדעיים בטבע המציאות