ראש אמנה יח

בספר מנין המצות אשר לו בהאמנת האלהות וכן הביאוהו החכמים הבאים אחריו. ואמנם איך ראוי שיובן העיקר הזה הנה נפל עליו חלוף גדול בין החכמים. כי הנה בעל ספר מצות הגדול כתב ז"ל מצות עשה להאמין שאותו אשר נתן לנו התורה בהר סיני על יד משה רבינו עליו השלום הוא אשר הוציאנו ממצרים. וזהו שאמר אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך עכ"ל. הנה הניח המצוה הזאת כחה כח היסוד השמיני האומר שיש תורה מן השמים. ובעל ספר עמודי גולה כתב ז"ל המצוה הראשונה לידע שאותו שברא השמים והארץ הוא לבדו מושל למעלה ולמטה ולארבע רוחות העולם שנאמר אנכי יי' אלהיך וכתיב וידעת היום וגומר ואפילו באויר להוציא מהפילוסופים האומרים שהעולם נוהג מאליו במזלות העולם אכן הקב"ה מנהיג העולם כלו ברוח פיו והוא הוציאנו ממצרים ואין אדם נוקף באצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מן השמים שנאמר מיי' מצעדי גבר כוננו וגו' (תהלים ל"ז) עכ"ל. הנה אם כן לדעתו כח העיקר הזה שנאמין בהשגחת השם שהוא העיקר העשירי כמו שאבאר. והראב"ע פירש אנכי יי' אלהיך שידעהו ויאהבהו בכל לבו וידבק בו תמיד ולא תסור יראתו מעל פניו. הנה זה דרך אחר ויהיה כח העיקר הזה אמונת העיקר החמישי שראוי לעבדו ולשבחו. והרמב"ן בפירוש התורה ובספר השגותיו להרמב"ם פי' אנכי יי' אלהיך באופן כולל הדעות האלה שזכרתי כולם. אמר ז"ל יצוה אותם שידעו ויבינו שיש יי' והוא ההווה הקדמון אשר מאתו היה הכל בחפץ והיכולת והוא אלהים להם שחייבים לעבוד אותו. ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כי הוצאתו אותם משם תורה על החפץ ועל המציאות בידיעה ובהשגחה ממנו. גם תורה על החדוש כי על קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו ותורה על היכולת והיכולת תורה על היחוד וכו'. הנה הרכיב בדבור הזה רוב עיקרי האמונה עם שלא יורה עליהם הכתוב וקרוב לזה כתב הרלב"ג. והרב בן חסדאי בתחלת ספרו כתב שענין יי' אלהיך הוא שהשם הנקרא כן הוא האלוה והמנהיג אשר הוציאנו מארץ מצרים. הנה שם העיקר הזה בהאמנת ההשגחה לא זולתו. והר"ר נסים ובעל ספר העיקרים נמשכו בזה אחרי בעלי הדין אשר זכרתי עם היות שלא אמרו הדבר בשם אומרו ויחסו דעותיהם לעצמן כי הר"ן פירשו כמו הר"מ מקוצי שצוה להאמין בתורה מן השמים. ובעל ספר העיקרים פירשו על אמונת ההשגחה כדעת עמודי גולה וה"ר חסדאי. הראיתיך בעיניך חלוף דעותיהם ואיך כל אחד מהם לדרכו פנה בביאור הכתוב וכוונת המצוה. וגם בכוונת הרב הגדול הרמב"ם בעיקר הזה נתחלפו הדעות כי הנה ה"ר חסדאי בתחלת ספרו כתב ז"ל ולזה מעה טעות מפורסם מי שמנה במצות עשה להאמין מציאות האל ית' וכו'. ואין ספק שזה על הרב הגדול אמרו. ויורה שהבין מדברי הרב בספר המדע שהמצוה הראשונה היא אמונת מציאות האל רוצה לומר שהוא נמצא בלבד אשר סותרו הוא הנעדר ואולי שהביאו גם כן לזה מה שכתב הרב בפרק ל"ג חלק שני מספר המורה בענין מעמד הר סיני על אמרם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. אמר ז"ל וזה ששני השרשים האלה ר"ל מציאות הש"י והיותו אחד אמנם יושגו בענין האנושי כו'. וחשב הרב חסדאי שהרב הגדול בספר מנין המצות אשר לו הבין המצוה באופן אחר ולכן כתב ז"ל ולזה השיב הרמב"ם ז"ל לפי דרך זה בספר מצות שלו שמנה המצוה הראשונה בהאמינו באלהות והוא שנאמין שיש שם עילה וסבה אל שהוא פועל לכל הנמצאים והוא אמרו אנכי יי' אלהיך הנה פי' שם האלהות היותו פועל לכל הנמצאות ויהיה לפי זה אשר הוצאתיך מארץ מצרים כדמות ראיה על זאת האמונה וזה שמשם נעמיד על יכולת השם וכי הנמצאות כלם בערכו כחומר ביד היוצר וכו' הנה א"כ חשב החכם הזה שדברי הרב אינם מסכימים בשני המקומות האלה ר"ל בספר המדע ובספר מנין המצות אשר לו. כי בספר המדע יסבור שהמצוה הראשונה היא שהאלוה נמצא בלבד. ובספר מנין המצות יסבור שהמצוה הראשונה היא להאמין שהאלוה פועל העולם ומחדשו. אבל עם העיון הטוב והישר