ראש אמנה טז

ודבר זה לקח הרב ממשנתם שאמרו ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה וכפי משנתם אין העיקר אמונת תחיית המתים בלבד כי אם שהוא מן התורה ולכן השתדלו החכמים בגמרא להוכיח התחייה מפסוקי התורה כמו שמבואר שם בפרק חלק ויקשה אם כן על הרב איך כתב שהעיקר הוא האמונה בתחיית המתים בהחלט והיה ראוי שיאמר שהעיקר הוא להאמין שתחיית המתים הוא מן התורה כפי לשון המשנה. הלא אלה הם הספקות כולם אשר יפלו בדרוש הזה ויעלו כולם למספר כ"ח ספקות והסימן בהם כ"ח מעשיו הגיד לעמו. ולהתרת הספקות הנזכרים ובאור דברי הרב ראיתי להקדים הקדמות שיורונו לעמוד על תכלית כוונתו וחכמתו בעיקרים אשר הניח: הפרק הששי בהקדמה הראשונה אשר נצטרך אליה בדרוש הזה: ההקדמה הראשונה ששם עיקר לא יאמר בלבד על מה שיאמר שם השרש והיסוד כי הנה שם השרש יאמר על התחלת צמח וראשית הווייתו ואשר ענפי האילן תלוים ומונחים עליו וכמו שאמר כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה י"ז) ואמר מתחת שרשיו ייבשו וכן שם יסוד נאמר על היסוד שהבנין עומד עליו כמו שאמר ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קל"ז) ואמר יגלו מוסדות תבל כי זה נאמר על הנקודה האמצעית שהוא המרכז האמתי על כדוריות יסוד הארץ. ולכן באה לשון גלוי להיותה מכוסה עם שאר חלקי הארץ בכללו. ואמר מוסדות השמים ירגזו (שמואל ב' כ"ב) שהכוונה בו על כדור הארץ בכללו. וקרא אותו מוסדות השמים למה שכבר התבאר בטבעיות שאי אפשר לכל תנועה סבובית מבלי מרכז נח אשר עליו תסוב. הנה אם כן שם שרש ויסוד לא נאמר כי אם על הדבר שעמידת דבר אחר וקיומו תלוי בו ואין לו קיום זולתו. ואמנם שם עיקר עם היות שיאמר פעמים בזה השמוש עצמו באמרו ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו (דניאל ד') ובלשונם זכרם לברכה זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי. ואמרם דבר שיש בו עיקר מדאורייתא או שאין לו עיקר. הנה מלבד השמוש הזה עוד ישתמשו בו החכמים על דבר היותר נכבד ועצמי שבמינו ואף על פי שאין עמידת דבר אחר וקיומו תלוי בו. תמצא זה בדבריהם ז"ל שאומרים בהרבה מקומות וזה עיקר ואינו לשון שרש לדבר אחר. ואמרו מברך על העיקר ופוטר את הטפילה ר"ל בעיקר הדבר שסמך דעתו לעשות ממנו עיקר הסעודה. ובס' כיצד מברכין (דף מ"ד) אמרו כדברם על פירות גנוסר מליח עיקר ואמרו זה להיותו יותר משובח. ובס"ק דברכות (דף י"ב) לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפלה כיוצא בדבר לא יקרא שמך עוד יעקב לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא שיהא ישראל עיקר ויעקב טפל. הנה ראה בעיניך ששם עיקר יאמר פעמים הרבה על הדבר המשובח אע"פ שלא יהיה שרש לדבר אחר ועל זה השמוש אמר ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. והתימה מהחכם רבי יוסף אלבו איך בפ"ג מאמר ראשון כתב שעיקר שם הונח על דבר שעמידת דבר אחר וקיומו תלוי בו ואין לו קיום זולתו ומזה הפליג להקשות ולספק נגד הרב הגדול באמרו שהעיקרים אשר מנה בפירוש המשנה לא יצדק עליהם שם עיקר וגדרו והוא עצמו במאמר הג' מספרו נתקשה למה שנה תורה מן השמים עיקר והנבואה מסתעף ממנו בהיות הדבר בהפך ר"ל שהנבואה היא עיקר ותורה מן השמים סעיף והיתה תשובתו שלא שם תורה מן השמים עיקר והנבואה סעיף ולא השכר והעונש עיקר וההשגחה סעיף להיות מציאות הנבואה וקיומה תלויה על התורה או ההשגחה על הגמול והעונש ולא נקראו עיקרים מזאת הבחינה כי