ראש אמנה יג

היות השם יתעלה פועל ברצון כי האמונה הזאת קודמת על אמונת חדוש האותות והמופתים והוא העמוד הגדול אשר ספורי התורה ומצותיה והשכר והעונש ושאר הפינות תלויות ובנויות עליו לפי שאם ח"ו נניח שהאל ית' אינו פועל ברצון לא יהיה מקום לכל זה ולא לנבואת הנביאים ומעלת נבואת משה ותורה מן השמים וביאת הגואל ותחיית המתים ובהיותו פועל ברצון יאמנו העיקרים האלה כולם והספק הזה לא העירו עליו החכמים האלה אבל העירו חכם אחד מהאחרונים. הספק הארבעה עשר למה לא מנה בכלל העיקרים שהוא ית' חי ולא שהוא נצחי ולא שהוא חכם ולא שהוא יכול וזולתו מהתוארים אשר ראוי שנאמין בו. ולמה היו העיקרים בזה המספר משלשה עשר האם היו כמספר שלש עשרה מדותיו של הקדוש ברוך הוא או כנגד שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם באמת אין לעיקרים שזכר הרב יחס ודמיון עם אותם המספרים. הספק החמשה עשר למה לא זכר בכלל העיקרים ענין תכלית האדם ואמונת השארת הנפש כמו שעשה ה"ר חסדאי שזכר התכלית בתוך הפינות התוריות ויסודות הדת שאלו יצוייר העדר אחד מהם תפול בכללה וכן זכר השארות הנפש באמונות האמתיות שהכופר באחד מהם יקרא מין. הספק הששה עשר ולמה לא זכר תשובת האורים ותומים בכלל העיקרים כמו שעשה ה"ר חסדאי שבכלל האמונות האמתיות שצריך שנאמין בהם והכופר באחד מהם יקרא מין הביא היות הכהן נענה באורים ותומים. הספק השבעה עשר למה לא מנה התפלה וברכת כהנים ותועלת התשובה וראש השנה ויום הכיפורים וארבעה פרקי השנה בכלל העיקרים כמו שעשה ה"ר חסדאי שהביאם בסוג האמונות האמתיות שצריך שנאמין בהם והכופר באחד מהם יקרא מין. והם נתלות במצות מיוחדות. הלא אלה שבע עשרה ספקות לקטתי מדברי החכמים שהעירו כנגד עיקרי הרב: הפרק הרביעי בשלשה הספקות אשר העיר ה"ר חסדאי נגד הרב על העיקרים שמנה בכלל המצות: ועוד הקשה ה"ר חסדאי נגדו במה שמנה העיקר הראשון והשני מצות שלשה ספקות אחרות. הספק הראשון באמרו בהתחלת ספרו (ואין ספק שאמרו כנגד הרב ואם לא זכרו בשמו) שטעה טעות גמורה מי שמנה אנכי י' אלהיך מצוה לפי שהמצוה היא מן המצטרף ולא תצוייר זולת אלוה מצוה ידועה ולזה כאשר נניח אמונת מציאות האל מצוה כבר נניח אמונת מציאות האל קודמת לאמונת מציאות האל וכן ילך לבלתי תכלית ויהיה הדבר התחלה לעצמו וכל זה בתכלית הבטול והגנות. הספק השני למה שכבר יראה ששם המצוה וגדרה לא תפול אלא בדברים שיש לרצון ולבחירה מבוא בהם ולפי שהחכם הזה הוכיח במאמר הב' כלל ב' פרק ה' מספרו שאין לבחירה ולרצון מבוא באמונות ובדעות לפי שאין האמונה והדעת כי אם ציור הדבר המושכל שהוא חוץ לנפש כמו שהוא בנפש והמאמין א"א שלא ירגיש היוב או הכרה אם מפאת הטענה השכלית ואם מפאת הנס והסלא להאמין מה שיאמין שיתחייב מזה שלא יפול שם מצוה וגדרה בדבר מהאמונות והדעות ולכן טעה מי שחשב שמציאות האל ואחדותו הם מצות עשה. הספק השלישי כמה שהכריח הרב היות דבור אנכי יי' אלהיך מצוה מדברי רבי שמלאי שהביאו בגמרא מכות (דף כ"ג) כמו שבא בפרק הראשון, וכתב ה"ר חסדאי שהוא בלתי צודק יען וביען אמרם אנכי ולא יהיה לך ראוי שיובן כולל כל הדבור הנמשך עד לאוהבי ולשומרי מצותי למה שכבר ישתתפו אלו השני דבורים בלשון מדבר בעדו באמרו אנכי יי' אלהיך. על פני. לאוהבי ולשומרי מצותי. ואמנם שאר הדברות באו בלשון נסתר. כי לא ינקה י', כי ששת ימים עשה יי'.