ראש אמנה יב

ונתן לנח מצות אחרות והתיר לו הבשר. ולאברהם נתן מצות המילה. ולמשה הוסיף מצות אחרות רבות. לפי שהדתות האלהיות ישתנו כפי הזמנים וכפי מה שיאות אל המקבלים כי כמו שהרופא המובהק יתן הנהנה דקה אל החולה בתחלת חליו ואחרי כן בזמן הירידה הפה שאסר הוא הפה שהתיר ואין זה חסרון בחוק הרופא כי אם חכמה רבה כן הענין במשפטי התורה ומצותיה שאינו מהבטל שיקרא בה השנוי והחלוף כפי המקבלים וצורך הזמנים. וגם הראיה שהביא הרב לבאר העיקר הזה מפסוק לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו לא בא להזהיר על נצחיות המצות כי אם על תכונת עשייתם שלא נלמוד מעובדי ע"ז אופן עבודת אלהיהם ונעשה תוספת או גרעון במצות התורה כמו שיורה עליו פשט הפרשה. ואם היה הענין כדבריו איך אמרו חז"ל (פ"ג דברכות דף כ') ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה. ואין ספק שלא היו עוברים על לא תגרע ממנו. וכן אמרו (פ"ב דעירובין דף כ"א) ששלמה תיקן עירובין ונט"י האם נאמר שעבר שלמה על לא תוסיף. ובויקרא רבה אמרו שכל המועדים עתידים ליבטל חוץ מפורים ויום הכיפורים, וכן אמרו למה נקרא שמו חזיר מפני שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל. ובימי עזרא שינו שמות החדשים שנקראו בתורה ראשון ושני ושלישי וכן כולם וקראום ניסן אייר זכו' וזה ביטול מצוה הוא. ואף שנודה בפירוש לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו כדברי הרב אין משם ראיה לנצחיות התורה כי הכתוב לא הזהיר אלא שאנחנו לא נוסיף ולא נגרע מדעתנו על המצות אבל מה המונע שלא יהיה הש"י מוסיף או גורע בהם. וכבר האריך בעל ספר העיקרים דברים רבים על זה בפרק י"ג ובפרק י"ד ובפרק י"ו ובפרק כ' מאמר ג' מספרו ועיין שם. הספק החמישי בעיקר הי"ב שמנה הרב ביאת המשיח עיקר כי עם היותו אמונה אמתית הנה אין האמונה הזאת יסוד שבבטולה תפול התורה והנה מצאנו בפרק חלק נדף צ"ח) אמר ר' הלל אין להם משיח לישראל שכבר אכלהו בימי חזקיהו. ואין ראוי שנאמר שהיה רבי הלל יוצא מכלל הדת וכופר בתורה אחרי שבגמרא קראוהו ר' ואמרו שמועה מפיו וזה יורה שאינו עיקר. הספק הששי בעיקר האחרון שהוא תחיית המתים כי עם היות האמונה הזאת אמתית כפי הקבלה והתורה אין ראוי שנניחה עיקר לתורה כי הנה המאמין שהגמול האלהי הוא בעולם הזה ובעוה"ב ושאין תחייה לגופות אחר המות למה תפול התורה בכללה על זה ויבוטלו מצותיה. הספק השביעי אם היה לדעת הרב עיקר אמתי שהתורה לא תשתנה בזמן מהזמנים לא בכללה ולא בחלקיה וגם לא בימות המשיח איך אם כן מנה הרב בכלל העיקרים ביאת המשיח ותחיית המתים בהיותם דברים עתידים ואחרי שיתקיימו ויצאו לפעל הנה אז בהכרח לא יהיו עיקרים וישתנו שני העיקרים האלה בהכרח ובהשתנותם תשתנה התורה בקצה האחד שהם חלק ממנה. וכבר הונח שלא תשתנה זה חלוף בלתי אפשר. הספק השמיני שאם נאמר שהרב לא מנה העיקרים כפי הוראת שם עיקר אבל מנה בעיקרים האמונות האמתיות המשובחות יקשה אם כן למה לא מנה עיקר שהשכינה שורה בישראל באמצעות התורה שהיא ההצלחה האחרונה שזכו ישראל אליה. הספק התשיעי למה לא מנה בכלל העיקרים חדוש העולם שהיא אמונה ראוי להחזיק בה כל בן ישראל כמו שבאר הרב בפרק כ"ה חלק שני מספר המורה וכמו שמנה עיקר שהאל קדמון היה ראוי שימנה ג"כ עיקר שהעולם מחודש. הספק העשירי למה לא מנה שראוי להאמין בכל הנסים שבתורה כפשוטן שהוא יסוד גדול ועיקר שהכל תלוי בו וכן אמונות אחרות פרטיות שראוי שיאמין בם כל בעל תורת מרע"ה ובפרט מעמד הר סיני. הספק האחד עשר למה לא מנה הקבלה שראוי שימשך האדם אחרי קבלת האבות שהוא עיקר כולל לכל הדתות האלהיות שלא יצוייר מציאותם זולתה. הספק השנים עשר למה לא מנה הבחירה שהוא עיקר גדול שלא יצוייר מציאות שום דת זולתה וקראו עיקר הרב עצמו בספר המדע הלכות תשובה פרק ה'. הספק השלשה עשר למה לא זכר הרב בכלל העיקרים