ראש אמנה יא

ואמנם ה"ר יוסף אלבו ז"ל בספר העיקרים אשר לו הרבה לחקור באלו העיקרים והעמידם על שלש שהם לדעתו סוגים עליונים כוללים שאר האמונות. והם מציאות השם שנכנסו תחתיו האחדות והרחקת הגשמות. והשני תורה מן השמים שנכנסו תחתיו הנבואה ומעלת נבואת מרע"ה. והג' שכר ועונש שנכנסו תחתיו הידיעה ההשגחה והמשיח ותחיית המתים. והנה נטו האנשים האלה שלמים הם אתנו בדעותיהם בעיקרים מדעת הרב הגדול מפני ספקות ראו שיתחייבו לדעת הרב וכפי הנראה אלי מדבריהם הנה יעלו מספר הספקות אשר יעשו שניהם לדעת הרב למספר עשרים אשר מהם העירו עליו בביאור ומהם באים מכח דבריהם ואני אזכור אותם אחד לאחד למצוא חשבון ויהיה זכרון הספקות אשר עשו כנגד העיקרים בראשונה ואחרי כן הספקות אשר עשו על העיקרים שמנה הרב בכלל המצות מבלתי שאזכיר בפרט כל אחד מהם איזה לקטתי מדברי ה"ר חסדאי ואיזה מהם מדברי בעל ספר העקרים ואחרי זכרונם אוסיפה עליהם ספקות אחרות ראיתי אני להעיר בדרוש הזה על דברי הרב לא העירו עליהם החכמים הנזכרים: הפרק השלישי בספקות אשר העירו על העיקרים: אמרו אם היה שעיקר הוא שם מונח על דבר שעמידת דבר אחר וקיומו תלוי בו ואי בו קיום זולתו כענין באילן שקיומו תלוי בעיקריו יקשה למה הניח הרמב"ם כל הי"ג אמונות אשר זכר במדרגת עיקרים ופינות שהתורה כולה תלויה עליהם כי עם היות שיצדק זה ביסוד הראשון שהוא מציאות השם ובנבואה ותורה מן השמים והידיעה וההשגחה הנה האחרים אשר מנה אינם עיקרים ויסודות לתורה שתול בביטולם ויראה זה בפרט בעיקר השני שהוא מהאחדות ובעיקר הג' שהוא מתרחקת הגשמות כי עם היותם אמונות אמתיות הנה לא תפול התורה בכללה ולא יפסד מעשה המצות אם נאמין חילופם ולכן יקשה מאוד למה זכר שתי האמונות האלה בכלל העיקרים וזהו הספק הראשון. הספק השני במה שמנה הרב העיקר החמישי שראוי לעבדו יתעלה והעיקר הזה הוא מצוה פרטית כמו שאמר ועבדתם את יי' אלהיכם. ואמר ולעבדו בכל לבבכם. ואחז"ל איזו היא עבודה שבלב זו תפלה. ולכן אמר הרב בזה העיקר שראוי להרים קול בשבחיו ורוממותו וזה קשה שימנה בכלל העיקרים לפי שאין ראוי שימנה עיקר ולא שרש שום מצוה פרטית ממצות התורה שאם לא היה כן היה מספר העיקרים כמספר המצות. הספק השלישי בעיקר החמישי ההוא גם כן שהניח הרב שהשם יתעלה הוא לבדו ראוי לעבדו ולא יעשה כן לזולתו ושאין ראוי שנשים אמצעיים בין אדם לבוראו והוא קשה לפי שהמאמין שהשם אמת ותורתו אמת אלא שהוא מתפלל למלאך גבריאל או רפאל שיליצו בעדו לשם יתעלה איך תפול התורה בכללה על זה ולמה יהיה איסור האמצעיים עיקר ויסוד. הספק הרביעי בעיקר הט' והוא שתורת משה רבינו עליו השלום לא תהיה נסוחה ולא נחלפת ולא תברא תורה מאת הבורא זולתה ולא תהיה בה תוספת ולא גרעון שנאמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו. וביאר הרב בספר המורה ענין העיקר הזה באמרו שהתורה האלהית היא שלמה בתכלית השלמות שנאמר תורת יי' תמימה והדבר השלם לא יקבל התוספת ולא החסרון ולזה אומר אני שלא תשתנה בשום זמן. וכבר יפול בזה ספק אינו מועט והוא שעם היות שלא תשתנה התורה מצד הנותן ולא מצדה בעצמה כפי שלמותה כבר אפשר שיפול בה השנוי מצד המקבל ר"ל שהשם יתעלה כזמן מן הזמנים יוסיף או יגרע או ישנה התורה בכללה או בחלקיה כפי מה שיאות למקבלים. הלא ראינו שצוה לאדם הראשון מצוה מיוחדות ולא התירו לאכול הבשר