הרוקח צט

כסא אשיראי ביום טוב אסור דקא מוליד ריחא. מיכן אסור להשים אתרוגי' על בגדי' ביום טוב שמוליד ריחא ובמסכת ביצה בפ' המביא (ד' לג) מותר להריח בהדס תלוש ומיני בשמים ביום טוב אך אין מנהג בכל ארץ לותי"ר להריח בהדס ביום טוב וכן פר"ח יקנה"ז ולא הדס. לולב חוץ לתחום או נתון באילן או נפל עליו גל של אבני' אין דוחה יום טוב כדאמרי' גבי שופר בפ' בתרא דראש השנ' (דף לב) העושה לולב לעצמו אומר שהחיינו ואין לברך על עשיית לולב או על סוכה לעשות סוכה כדמשמע במנחו' בריש פרק התכלת נטלו לצאת בו או' על נטילת לולב הכי מסקנא בפ' לולב וערבה (דף מו) אמר רבא לולב בימין ואתרוג בשמאל משום דלולב ג' מצות ואתרוג חדא מצוה ובמינו גבוה מכולם והוא מלך על כל אילני מאכל בפ' א' דתענית א"ר אליעזר הואיל וד' מינין הללו אין באין אלא לרצות על המים וכשם שאי אפשר להן בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים. ובפ' א' דר"ה (דף יו) נסכו מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה

נטילת לולב והאתרוג וכשנוטל הלולב יקחו שלא כדרך גדילתו כדתניא עצי שטים עומדים דרך גדילתן וכשנוטל האתרוג זנבו מן הצד או למעלה ויברך הברכה. דאמרינן בפרק א' דפסחים (דף ז) כל הברכות מברך עליהם עובר לעשייתן. ואחר שיברך יהפך הלולב והאתרוג דרך גדילתן כדאמרינן בשלהי פ' לולב הגזול (דף מב) כיון דאגביה נפק ביה ומשני אביי כשהפכו שאינו יוצא. וקודם עשייתו צריך לברך ולא בשעת עשייתו כדאמרינן בפרק הרואה מצות מאימתי מברך עליהן רבי יוחנן אומר קודם עשייתן ורב הונא אמר בשעת עשייתן. ורב הונא תלמידיה דרב היה בפרק מפנין ובכולי תלמודא. וקיימא לן בפ' קמא דיום טוב רבי יוחנן ורב הלכה כרבי יוחנן וכל שכן הכא שהלכה כרבי יוחנן דבעינן קודם עשייתן. ושמואל אמר הכי בפרק א' דפסחים (דף ו) ואין לברך קודם שיטלם דגרסינן בירושלמי בפרק כיצד מברכין אין בני אדם מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר רבי חייא הדא אמרה הדין דנסיב עיגולא ומברך עילוי והוא לא איתאי בידיה צריך למברכא עליה זמן תניינות. ובמנחות בפרק הקומץ רבה (דף לה) תפילין בשעת הנחתן ולא קודם לכן אלא מצוה לטלטלו שלא דרך גדילתו ואינו יוצא בהגבהתו ומברך על נטילת לולב ונוטלו כדרכו דרך גדילתו. כדאיתא בפרק לולב וערבה ומנענעו

ניענוע ירושלמי צריך לנענע שלשה פעמים ומוליך ומביא מעלה ומוריד. ובהלל מנענעין " בהודו לה' ובאנא ה' הושיעה נא ובהודו ליי כי טוב בסוף הלל. במדרש אמרתי לכם שתקחו את הלולב ומנענעו לפני למה שבשעה שהוצאתי אתכם מארץ מצרים נענעתי את ההרים שנאמר ההרים רקדו כאילים אף לעתיד לבא אני עושה כן וההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי וגו'. ואם כרך ידו בשום דבר ונטל הלולב יצא ואם הוא בכלי ולקח בכלי לא יצא כדאיתא בסוף פ' לולב הגזול (דף מב). בפרק הקורא את המגילה כל היום כשר לנטילת לולב. ובפרק לולב הגזול (דף לה) מי שבא בדרך ואין בידו לולב לכשיכנס לביתו יטלו על שלחנו. לא נטל שחרית יטול בין הערבי' שכל היום כולו כשר ללולב לולב דאורייתא עבדינן זכר למקדש לבד בשבת משום גזירה דרבה וצריך לברך על הלולב כל שבעה. מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה הלולב ומחזרת למים בשבת. ביום טוב מוסיפין בחולו של מועד מחליפים. בירושלים היו מחבבין המצות שכל היום היה לולבן בידם. ואין לחתוך לולב וערבה או הושענא ן הקרקע דאמרי' בריש לולב הגזול (ד' ל) סתם כותי גזלני ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת הילכך ליגזזו אינהו דהוי יאוש בעלים ביד הכותי ושינוי רשות ביד ישראל. ירושלמי לא סוף דבר לנענע אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד כשורה ומנענע בפ' לולב וערבה (דף מה) אמר רבי אבהו אמר ר' אלעזר כל האוחז הדס בעבותו ולולב באגודו מעלם עליו הכ' כאלו הקריב קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח

רכא בכל יום מקיפין את המזבח. ואומר אנא ה' הושיעה נא ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא וביום ז' מקיפין ז' פעמים. ואיתא נמי בשוחר טוב על פסוק ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לכך ז' תיבות בפסוק ואיתא נמי בפסיקתא