הרוקח צח

פסק רבינו שלמה משום רבו הזקן רבינו יעקב בר יקר שאין אומרים זמן בנטילת לולב אלא ביום ראשון הואיל וזמנו של לולב בא מבחול דאין חיוב אלא בשעת עשייתו כשאוגדו ומתקנו וכן בסכה בשעת עשיית' דזמן שאנו מברכים בלילה היינו משום החג ובלולב אין מצריך התלמוד אלא אחת בשעת נטילה אבל הראשונים שנהגו לברך שתים בשעת נטילה הואיל ואין כל אדם עושה לולב לעצמו אלא סומכין על של ציבור

וגם פליאה בעיני על מה סמכו הואיל ואין חיוב בברכה זו אלא בשעת עשייתה ובחול וגבי נר חנוכה נמי אין אומרים זמן אלא ביום ראשון ואע"ג דנס כל יומא איתיה הכא נמי אע"ג דעושה מצוה בלא נטילה לא דמי הא לקידוש היום דאמרי' בכל יום דזמן י"ט תלוי בקידוש יום טוב. ואפי' בסכות אין אומרים זמן אלא רב כהנא מסדר לה אכסא דקידושא ואי חיובא הוא לומר זמן בסוכה ובלולב לימא בהדיא דאומר זמן עליהן וכן בהלכות גדולות דאין צריך לומר זמן בסוכה ובלולב דסמיך אכסא ומפרש רב יהודאי הכי תנו רבנן העושה לולב מברך שהחיינו. נטלו לצאת בו מברך על נטילת לולב ומוליך ומביא מעלה ומוריד ותו לא מידי. לולב שלא נאגד אלא אגד אחד כשר ומצוה שיאגדנו שלא יתפזרו ענפי ערבות לכאן ולכאן זה אלי ואנוהו. גידם מי שאין לו אלא יד אחת נוטל לולב והאתרוג בזרועו כמו גבי אין לו בהן בפ' נגמר הדין (דף מה) נותן על מקומו ויוצא ויותר טוב ממה שיקח הלולב ואחר כך אתרוג או אם אין לו אלא שמאל או איטר בפ' התכלת (דף מב) מסיק דרב דאמר ציצית אין צריך ברכה בעשייתו לברך לעשות ציצית דקסבר ציצית חובת הגוף היא וכן תפילין וכן סוכה כיון דעשייתה לאו גמר מלאכה היא לא מברכינן לעשות דהלכות ציצית חובת גברא הוא ולא צריך ברכה. ויש פוסק כשמואל כלי קופסא חייבים בציצית דחובת טלית היא וצריך לברך כדאמר בירושלמי בפ' הרואה העושה ציצית לעצמו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות ציצית וכן כל המצות. זמן גרמא נשים פטורות בפ' א' דקדושין כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות כמו סוכה ולולב שאם יעבור הזמן שוב אין לו תשלומין והם ביום ולא בלילה כדאמר בשבת בפ' ר' אליעזר דמילה (דף קלא) ציצית ותפילין אין להם זמן קבוע כל שעתא ושעתא זמניה הוא ואין שייך בהן תשלומין שהרי היום מפטרו אבל מילה שזמנה קבוע ביום השמיני ימול לא הוי מצוה שזמן גרמא שהרי אם לא נימול בזמנו כל הימים שיבאו תשלומי דיום שמיני נינהו ודמי בפ' א' דחגיגה חיגר בראשון ונתפשט ביום שני דכולה תשלומי דראשון הם משום הכי הוצרך בפ' א' דקדושין דף כח) כאשר צוה אותו אלהים גבי מילה ולא אותה דלא דמי לתפילין דמילה כמו פדיון הבן שיכול לפדות מבן ל' יום ואילך כל שעה שירצה אע"ג דמילה ביום ולא בלילה בפ' ב' דמגילה (דף כ) אין מלין ולא טובלין אלא ביום וביבמות בפ' הערל (דף עב) נימול לשמונה או לשנים עשר או לשלשה עשר אין נימול אלא ביום מן וביום וב' דריש מיהו יש לה תשלומין ולא דמו לתפילין ומדבעינן בפרק הערל יום הבראתו כיום הולדו כדמפרש התם ולא דמי לסוכה ולולב קיימא לן במנחות בהקומץ רבה ד' מינין שבלולב מערבין זה עם זה ולקחתם לכם לקיחה תמה בעינן ובפ' לולב הגזול (דף לא) כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן בפלוגתא דרבה ורבא אם מין במינו חוצץ אם לאו אי נתרי טרפא או הוצא. ד' מינין שבלולב יהיה לכם ולא גזל שהגזל פסול. לכך בתמניא אפי בארבע פסוקים יש בהן ד' תיבות וסימניך בוס"ק בפיקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי. סעפים שנאתי ותורתך אהבתי קראתיך הושיעני ואשמרה עדותיך בארבע פסוקים אלו יש בכל פסוק ד' תיבות ויש בהן כל אותיות א"ב לבד גז"ל כי ד' מינין שבלולב פסול אם הם גזולים. להריח באתרוג אמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בו. אתרוג של מצוה מותר להריח בו וקודם שיריח מברך ב"א ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ריח טוב בפירות כדמשמע בברכות פ' כ"מ (דף מג) הדס במחובר בין בשבת בין ביום טוב מותר להריח בו אתרוג וכל מיני פירות אסור להריח בהן. בפ' ב' דביצה (דף כג) סחופי