הרוקח צז

ביום בגימ' לא בגז"ל ובליל. ולקחתם לכם לקיחה לכל אחד ואחד. הכל חייבין בלולב כהנים לוים וישראלים. ואמ' בפ' א' דערכין (דף ב) הכל לאתויי קטן היודע לנענע יבש פסול ביום ראשון דבעינן הדר ירושלמי ר' אבין בשם ר' יהודה בן פזי היבש פסול המתים יהללויה אבל בשעת הדחק יקחו אפילו יבש. וא"ר יהודה מעשה באנשי כרכים שהיו מורישין לבני בניהם לולביהן אמרו לו אין שעת הדחק ראיה ירושלמי יבש ציצתו מהו מה בינו לקטום זה הדר וזה איננו הדר. פי' נקטם בראשו אינו הדר. אבל יבש למעלה ולמטה לח כשר לולב של איסורי הנאה כאשרה דמשה ועיר הנדחת פסול של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר לולב הגזול פסול יבש פסול נקטם ראשו או כווץ או סדוק שנפרד זה מזה או עקום כמגל לפניו או לצדדין או חרות כעץ אחד או סליק בחד הוצא או נפרצו עליו מן השדרה וקשרן יחד או נחלקה התיומת פסול. עקום לאחריו כשר היינו ברייתו נפרדו עליו יאגדנו מלמעלה. מנהגנו לכופתו ו' ימים ובהושענא רבה מתירין איגודו למעלה כפת כתיב ו' ימים כפות בכפת אחד. לולב בגימ' חיי"ם לכך יבש פסול שהוא מת. בפסיקתא תודיעני אורח חיים נדרש על לולב. החומש מתחיל בב' בראשית ומסיים בל' כל ישראל. הנביאים מתחיל בו' ויהי אחרי מות משה ומסיים בל' עמו ויעל הרי לולב שקול ככל התורה כולה. וקיימא לן הדס וערבה ג' טפחים ושדרו של לולב שיצא מן ההדס טפח לבד מן העלין הדס הגזול והיבש או של אשירה דמשה ועיר הנדחת או נקטם ראשו או מרובין ענביו מעליו והם שחורות או אדומות פסול. הדס ג' טפחים וצריך ג' הדסין אפילו שלשתן קטומין כשר. של ע"ז אמרי במסכת ראש השנה בפ' ראוהו ב"ד (דף כח) לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר. אבל ע"ז של ישראל או תקרובת ע"ז אם נטל לא יצא כדמשמע בשלהי פר' כסוי הדם (דף פו) ולגבי סנדל ביבמות פר' מצות חליצה (דף פט) נשרו רוב עליו ועבותו קיימת ג' עלין יחד או ב' או יבשו רוב עליו ונשתיירו ג' בדי עלין לחין ובראש כל אחד ואחד כשר. נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר. אם היה ענביו וגרעיניו מרובין מעליו והן ירוקות כשירות שחורות ואדומות פסולות ואין ממעטין ביום טוב ואם מיעטן כשר. ערבה גזולה ויבשה או צפצפה שקנה שלה לבן ועגול ופיה דומה למגל או יבשה שנפרכת ביד פסולה. אבל כמושה או נשרו מקצת עליו או של בעל או של הרים או של חילפא גילא שדומה למגל כשר. ערבי נחל שתים ועלה שלה משוך כנחל מצות לולב לאגוד הדס ולולב וערבה יחד משום זה אלי ואנוהו. לא אגדו כשר. הותר איגודו ביום טוב אוגדו כמין אגודה של ירק. ואין אוגדין אותו אלא במינו אפילו בסיב או בשורש דקל. ואוגד יחד כף תמר אחד וג' ענפי הדסים וב' ערבות ואם לקח יותר כשר. פר"י עץ הד"ר בגימ' אתרוגי"ם אתרוג הגזול והיבש או של אשירה דמשה או של עיר הנדחת או של ערלה או של תרומה טמאה או עלתה חזזית על רובו כעין אבעבועות בין במקום אחד בין בכמה מקומות או על מיעוטו בב' או בג' מקומות או על חוטמו מקום שיפועו אפילו חזזית אחד פסול. ירושלמי כל הפסולין אין פוסלין אלא ביום טוב ראשון דכתיב ביום הראשון פרי עץ הדר. נטלה העוקץ פסולה. ואם ניטל העוקץ ולא נחסר מגוף האתרוג כשר. נסדק פסול נקלף מקצתו פסול כולו כשר כרבא. ניקב וחסר כל שהוא פסול לא חסר כשר תני עולא בר חנינא ניקב נקב מפולש פסול אפי' אינו חסר. ושאינו מפולש בכאיסר ולא נחסר פסול ביום ראשון:

אתרוג תפוח או סרוח או כמוש או כושי או לבן או מנומר או עגול ככדור או התיום או כבוש או שלוק או גדלו בדפוס או כבריה אחרת או ירוק ככרתי פסולה. אתרוג הבוסר או גדלו כברייתו אפילו חרוק כדפין כשר נקבוהו עכברים פסולה כל ז' הימים דמאיס כרב. מיהו אם אין אחר כשר לא גרע מיבש דר' יהודה מכשיר בלולב. ואתרוג הגדל כבכוש לאותם יהודים שבכוש כשר. אתרוג קטן כאגוז כשר בשעת הדחק והגדול אפילו אחז בשתי ידיו כשר. וקיימא לן אם יכול לקנות אתרוג בד' ואחד בו' מוטב שיקנה הגדול ואמרינן בפ' א' דבבא קמא (דף ט) במצוה עד שליש משלו מכאן ואילך מהקב"ה. זמן