הרוקח פב

חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית. ומתפלל עננו כמסקנא יחיד בשומע תפלה. ואע"ג דמשמע בפ' במה מדליקין (דף כד) תענית ערבית ושחרית ומנחה מתפלל תפלת עננו. כל הגאונים פסקו שאין להתפלל עננו כי אם במנחה בתעניתו שאם יתפלל ערבית ושחרית ולא יכול לגמור תעניתו הרי זה תפלת שוא. ובברכות בפ' היה קורא (דף יז) רב ששת הוה יתיב בתעניתא בתר דמצלי פי' במנחה אמר הכי רבון העולמים גלוי וידוע לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומביא קרבן ומקריב לפניך חלבו ודמו ומתכפר לו עכשיו ישבנו בתענית ונתמעט חלבינו ודמינו יהי רצון מלפניך חלבינו ודמינו שנתמעט כאלו הקרבנוהו לפניך ותרצנו. וקיימא לן בעירובין בסוף פ' בכל מערבין אף בערב שבת מתענה ומשלים לא שנא יחיד לא שנא ציבור. מדבעי רב הונא בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא מהו להשלימה היינו יחידים ופשט מט' באב היינו תענית צבור ופוסקים בסוף הלכה מתענה ומשלים וכן בשלהי פ' סדר תעניות כיצד ובירושלמי ר' זעירא בשם ר' הונא אפי' יחיד שגזר על עצמו תענית ע"ש מתענה ומשלים וכן פסקו עולא ומר זוטרא: כל העשי"ת נופלין על פניהם בתחינה לבד מעיה"כ בהשכמה ואין אומר וידוי בעיו"כ בהשכמה אלא פעם אחת. מר"ה ועד יו"הכ הם י"ת בין ליחיד בין לרבים להתוודות

ריד הלכות עי"כ מתודה שחרית פעם אחת לפי שיש לו להתוודות במנחה קודם אכילתו ובמעריב וא"א תחנון מעי"כ עד שחרית א"ח דסכות. תני רבי חייא מדפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בט' מתענין והלא בי' מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בט' בו מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי כדאמר בפ"א דברכות ובפ' בתרא דיומא (דף פא) ובר"ה ואסור להתענות בט' בו כדאמר בפסחים בפ' ואלו דברים בגמ' אמר ר"א מר בריה דרבינא כוליה שתא יתיב בתעניתא לבר מעצרת ופוריא ומעלי יומא דכפורי מדתני רב חייא מדפתי ועניתם כו'. ומדיתיב כוליה שתא בתעניתא ולא מעלי יומא דכיפורי ש"מ אסור להתענות. והיו נוהגין בגליל לשחוט בהמות הרבה כדמשמע בשחיטת חולין בפ' אותו ואת בנו (דף פג) ואמרי' בבראשית רבה בפ' ויברך אלהים את יום השביעי מעשה בחייט אחד שקנה דג בי"ב דינ' לעי"ה. בשילהי יומא (דף פז) ת"ר מצות ווידוי עי"כ עם חשיכה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מתוודה קודם שיאכל שמא תטרף דעתו בסעודה הילכך מתפלל במנחה קודם שיאכל י"ח ברכות עד המברך את עמו בשלום. ומתחיל בכונה גדולה הוידוי תבא לפניך תפלתינו עד ואנחנו הרשענו מה נאמר אתה יודע על חטא עד ומוחלן לשבטי ישורון ומסיים האל הסלחן וכן משמע בירושלמי אלהי עד שלא נוצרתי יהיו לרצון אמרי פי. ואוכלין מבעוד יום. ועניתם את נפשותיכם בתשעה יכול בתשעה ת"ל בערב אי בערב יכול משחשיכה ת"ל בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקודש ונשים נמי חייבות בתוס' עינוי כדאמרינן בסוכה בפ' הישן (דף כח) מן האזרח ואם אוכלות סמוך לחשכה ואנו יודעים אם נמחה בידן לא ישמעו נשתוק. כדמשמע במס' ביצה בפ' המביא בתחלתו. ואם יו"כ בשבת ואכל סעודתו בע"ש לא יקדש על הכוס בדאמר בפ' בכל מערבין יו"כ דליכא כוס. ויש לו להאכיל בניו ובני ביתו כדאמר בערבי פסחים (דף קט) אמרו עליו על ר"ע מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מעי"כ שיאכילו לבניהם ולבנותיהם ואם אכל סעודה המפסקת בעיו"כ אם צמא למים או מבקשין ממנו שיאכל יוכל לאכול ולשתות בעוד היום גדול כדאיתא באיכה רבתי על פסוק ותזנח משלום נפשי גבי ר"י בן בתירה. לאחר אכילה טובלין כל ישראל לטהר את עצמן ויש עושין אחר אכילה רחיצה ומנהג לקבל מלקות קודם אכילה יש פעם אחת ויש ג"פ. לעת ערב מבקשין מחילה זה מזה כדאמר בפ' בתרא דיומא (דף פה) דדרש ר"א בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. עבירה שבין אדם להקב"ה יה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יה"כ מכפר עד שירצה לחבירו. ובב"ק בפ' החובל אע"פ שנתן לו כל ממון שבעולם אין נמחל לו עד שיבקש ממנו. א"ר יצחק המקניט את חבירו אפי' בדברים צריך