הרוקח פ

ושכח ואכל זית אבד תעניתו. רבי בא בשם רבנין דהתם והוא שאמר יום סתם אבל יום זה מתענה ומשלים. ולא אמרן אלא אם אכל אבל אם טעם משלים תעניתו שהמטעמת אין בה משום הפסק תענית ואין בה לא משום ברכה ולא משום גזל ולא משום דמאי ואמרינן באגדה דשמואל ויפדו העם את יהונתן ולא מת שאמרו מטעמת אינה צריכה ברכה בברכות בפרק היה קורא השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום. וכמה עד רביעית פירש רבינו חננאל טעימה זו בחיך ולרוקקו מיד שלא תעבור מן החיך ולא רביעית בחיך בפעם אחד כי אם מעט מעט ולרוקקו. ומה שמתענים יום ב' ויום ה' אומר בתנחומא בפסוק וה' המטיר על סדום כשחטאו בעגל עלה משה בחמישי וסוף מ' יום היה יום ב' מיכן תיקנו חכמים שמתענין יום ב' ויום ה' בעלייתו של משה ובירידתו וכן מדרש ויכולו בפרשת בהעלותך

רי היה מתענה על החולה ונתרפא ועל הצרה ועברה הימנו מתענה ומשלים. ההולך ממקום שמתענים למקום שאין מתענים ה"ז מתענה ההולך ממקום שאין מתענים למקום שמתענים הרי זה מתענה עמהם. בזמן שהציבור שרוים בצער יחיד הפורש מהם שני מלאכי השרת המלוים לו לאדם מניחים ידיהם על ראשו ואו' פלוני זה הפורש מן הציבור אל יראה בנחמת ציבור. היושב בתענית נקרא קדוש אבל אי לא מצי לצעורי נפשי' נקרא חוטא. אין ת"ח רשאי לישב בתענית מפני שממעט מלאכת שמים. יחיד שקיבל עליו ב' ימים לישב בתענית אם אכל בלילה בין שני הימים מתפלל תפלת תענית יום ראשון ויום שני. לן בתעניתא ולא אכל אותה הלילה שבין שני הימים א"צ להתפלל עננו יום שני אם התפלל יום ראשון. מי שקיבל עליו תענית לשעות שאמר מבעוד יום אני חפץ להתענות למחר עד חצי היום וכשיתענה עד חצי היום נמלך והתענה עד הלילה הוי תענית ומתפלל עננו בשומע תפלה. ירושלמי בנדרים בפ' קונם יין נדר להתענות ופגעו בו ימים טובים ושבתות לוקה וא"צ התרת חכם. ימים הכתובים במגילת תענית מתענה חנוכה ופורים לא בטלו. בפ"ב דתענית (דף טז) אין גוזרין בתחלה על הציבור בראשי חדשים וחנוכה ופורים ואם התחילו ג' ימים קודם אין מפסיקין והלכה מתענין ומשלימים, ירושלמי בנדרים פ' קונם יין בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחנוכה ופורים ובחולו של מועד מתענה ומשלים. בעירובין בשילהי פרק בכל מערבין בר בי רב דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו להשלימה היינו יחידי' ופשיט מט"ב דהוי של ציבור ומסיק מתענה ומשלים ש"מ בין תענית ציבור בין תענית יחיד מתענה ומשלים יום הששי צריך להתענות עד חשיכה. ובסדר תענית ירושלמי יחיד שגזר על עצמו תענית ע"ש מתענה ומשלים ובשאלתות דרב אחאי פסק יחיד ומרובים מתענה ומשלים. וכן פסק ר"ח בסדר תעניות מתענה ומשלים בתוספתא דתענית בפ"ב אבא אסי בן רוסתאי או' משום דר"י הגלילי הרי שנשבע שיתענה בע"ש הוי שבועת שוא. ובשילהי מגילת תענית איתא נמי הכי. הרי זה שבועת שוא שמקצת ע"ש כשבת ומקצת עיו"ט כי"ט ירושלמי בפ' קונם יין רבי אבא ציים כל ערובות ר"ה אוכל ושותה עד עמוד השחר. בפ"א דתענית (דף יב) אוכלין ושותין משחשיכה. ת"ר אוכל עד שלא יעלה עמוד השחר דברי ר' ומסיק רבה בשלא סילק שולחנו אפי' ישן אוכל אבל סילק אסור ומסיק בירושלמי ישן ועמד אסור בשלא התנה אבל התנה מותר. האוכל סעודה המפסקת לתעניתו אם רוצה לאכול ולשתות אחרי כן משמע באיכה רבתי שיכול לאכול גבי ר"י בן בתירא. ובכל תענית לבד מט"ב מותר לרחוץ דאמר בפ"א דמגילה רחץ בי"ז בתמוז

ריא תפלת ת"צ וכשהציבור מתענין ש"צ מתפלל התפלה סלח לנו אבינו עד כי מוחל וסולח אתה ומתפללין סליחות ומתוודה ואומר פסוקים עד שמסיים בא"י חנון המרבה לסלוח. ראה נא בענינו עד גאל ישראל עננו עד העונה בעת צרה רפאנו וכל התפלה והתחינה וקדיש ונוטל ס"ת כהן קורא ויחל משה עד מעל פני האדמה שותק החזן והקהל מסיימין שוב מחרון אפך עד לעמך ושותקין וש"צ מתחיל שוב מחרון