הרוקח עה

וקצרו כשר. גרדו והעמידו על גלדו כשר קדחו בזכרותו כשר ירושלמי הכין תוקעין בעין שב בפרק י"ט (דף כט) ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ורבנן גזרו משום דרבה דאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות בר"ה והיינו טעם דלולב ודמגילה. בפ' ראוהו (כז) התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא ואוקמיה רב הונא באותן העומדין על שפת הבור אבל העומדין בבור יצאו. בפ' בתרא דר"ה (דף לג) מי שבירך פי' מי שהתפלל ואח"כ נזדמן לו שופר תניא כשהן שומעין שומעין על סדר הברכות. בד"א בציבור אבל ביחיד שומעין על הסדר ושלא על סדר ברכות. ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו. יחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו. שתי עיירות באחת תוקעין ובא' מברכין הולך למקום שתוקעין ואין הולך למקום שמברכי' אע"ג דשופר ספק באותה העיר ובאותה העיר ודאי מברכין. רב פפא ב"ש כד הוה מצלי ביחיד א"ל לשמעיה כי נחירנא תקע לי א"ל רבא לא אמר אלא בחבר עיר. אמר ר"ז לשמעיה איכוין ותקע לי דמשמע נמי דבעי כוונה והא דתנן היה עובר אחורי בה"כ או היה ביתו סמוך לבה"כ ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא. ומשני בשליח ציבור דדעתיה אכולי עלמא. עיר שאין בה שופר לא יצא חוץ לתחום אחריו ואפי' הביאו גוי אין תוקעין בו. דתנן שופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחו' ואין עולין אחריו על האילן ואין חותכין אותו בדבר שהוא משום שבות כמגל ולא בדבר שהוא בלא תעשה כסכין ואין נותנין בו מימי רגלים מפני הכבוד אבל נותן בתוכו מים או יין לצחצחו. כל הקולות כשירין בשופר בין דק בין עבה בין צרור לשון יובש ושיעור השופר טפח כדמשמע בפרק המפלת (דף כו) במס' נדה וצריך לתקוע בעמידה ואם ישב כשר והתוקע מברך יום ראשון ב' לשמוע קול שופר ושהחיינו ויום ב' מברך לשמוע קול שופר וכן בקידוש על היין לילה ראשונה אשר בחר בנו מקדש ישראל ושהחיינו אבל לילה שנייה קידוש ולא זמן ומה שאומר זמן בר"ה משום דקיימא לן בעירובין בפרק בכל מערבין והילכתא אומר זמן בר"ה ובי"כ והלכתא זמן אומרו אפי' בשוק וקיימא לן בפ"א דע"ז (דף ד) אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא ביומא קמא דריש שתא ביחיד כיון דמפקיד דינא וכו' ומידחי אי הכי ציבורי נמי ציבור נפישי זכותייהו. אי הכי דצפרא נמי כיון דאיכא ציבור דקא מצלי לא מידחי וקיימא לן בשילהי מס' ר"ה אמר ר"א לעולם יסדר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל ומסתברא מילתא דר"א בברכות דר"ה ושל יוה"כ ושל פרקים אבל של שאר ימות השנה לא צריך וקיימא לן ששליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן כר"ג בברכות של ר"ה ויו"כ ומשמע בירושלמי שצריך לשמוע כל התפלה מפי שליח ציבור ולכוין דעתו:

רב הונא רבה דציפרין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתות. ר' זעירא ורב חסדאי הוו יתבין תמן בתקיעת' מן דצלון צלותיהון קם ליה רב חסדאי מצלי א"ל רב זעירא ולא מצלינן א"ל מצלי אנא והדר מצלי דנחתון מערבי לתמן אמרין משום ר"י הלכה כר"ג באילין תקיעתא ואנא דלא כוונית הא כוונית הוינא נפיק ידי חובתי ר' דקיסרין בשם ר' יוחנן והוא שיהא בראש התפלה. אמר ר' תנחו' בר ירמיה מתנתא כן אמרה סדר ברכות אומר אבות גבורות וקדושת השם וקיימא לן כר"א או' גבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום וזכרונות ושופרות עבודה והודאה וברכת כהנים. אין פוחתין מי' מלכיות מי' שופרות לוי אמר כנגד י' הילולי' שבסוף תהלים רב יוסף אמר כנגד י' הדברות ר"י אמר כנגד י' מאמרו' שבהם נברא העולם. ירושלמי אין פוחתין מי' מלכיות כנגד י' הילולי' שאמר דוד הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה הללויה. מי' זכרונות כנגד י' וידוין שאמר ישעיה רחצו הזכו הסירו חדלו למדו דרשו אשרו שפטו ריבו לכו נא ונוכחה. מי' שופרות כנגד ז' כבשים פר ואיל ושעיר וקיימא לן כר"י בן נורי דאמר אם אמר שלש מכולם יצא וקיימא לן מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר' יוסי