הרוקח עו

אומר משלים בתורה ואם השליה בנביא יצא לכך במלכיות או' בסיומן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ונפסוקי זכרונות ט'. ובסוף מסיים וזכרתי להם ברית ראשונים. ובפסוקי שופרות ט' ומסיים וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות. וקיימא לן בעירובין בפ' בכל מערבין (דף מ') אהא א' רב הונא כי הוינא בי רב כהנא איבעי' לן מהו להזכיר של ר"ח בר"ה ומסיק רב חסדא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ובירושלמי במס' שבועות א"ר יצחק בר אחא בשם ר' ייסא העובר לפני התיבה בר"ה אין צריך להזכיר של ר"ח. חד בר אביי עבר קמי תיבותא ולא דכר ריש ירחא וקלסוניה דמר רב חסדאי זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ויש ירושלמי ישן ר"ה שבת אמר רבא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן אלא מעתה יבטל ר"ח בתפלה כיון שאמר בסוף שופרות וביום שמתחכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם יצא. רב מפקד לתלמידיו לאזכורי במוספין ועולת החדש ומנחת' ושעיר לכפר ושני תמידין כהלכתן מאחר שאנו קורין מלבד עולת החדש אשר לעולת התמיד וסיים ביה דאמרי' כמפטירין כך מוספין. קיימא לן בריש מסכת ביצה אתמר שני ימים טובים של ראש השנה רב ושמואל דאמרי תרוייהו ביצה שנולדה בזה אסורה בזה. ואם ספק אם נולדה בחיל או ביום טוב קיימא לן בריש פרק אין צדין (דף כד) ספק מוכן ר' יהושע אוסר אמר רב יהודה הלכה כר' יהושע וקיימא לן אם נתערבו באלף כולן אסורות כדרב אשי דהוה ליה דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל ואם הביאו פירות שיש מאותו המין במחובר ביום ראשון אסור עד מוצאי יום טוב השני בכדי שיעשו דחדא קדושה היא או צבי שניצד ביום ראשון אסור עד מוצאי יום טוב השני כדמשמע בפ' בכל מערבין (דף לט) וכן עופות שניצודו או דגים וקיימא לן כרבא. מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממין אבל ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל ואפי' בשני ימים טובים של ר"ה מה שאין כן בביצה כרב אשי אפי' לא אישתהי לא משהינן ליה דיום שני כחול שויה רבנן אפי' למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא. וצריכין ישראל לשמוח בראש השנה כדי שיזכם אוהב צדק כשעושין תשובה דכתיב חדות ה' מעוזכם כי קדוש היום ואל תעצבו. ולאחר שהתפללו אוכלין ודורשין מעניינו של יום. בר"ה וביו"כ יש להתפלל לרבנים ולאנשי מעשה כדאמר בפרק סדר תעניות (דף טו) עמדו בתפלה מורידין זקן ורגיל ומוקי אביי זקן וחכם ואם לאו אומר חכם אפי' בחור. מאי זקן ופרקו נאה א' אביי שלא יצא עליו שם רע בילדותו. ובשוחר טוב במזמור כ"ה לדוד אליך ה' נפשי אשא גם כל קויך לא יבושו. ר' פנחס בשם ר' אלכסנדרי אמר דוד לפני הב"ה בשעה שאני עומד ומתפלל לפניך אל תהי תפלתי מאוסה מפני שעיניהם של ישראל תלויות בי ועיני תלויות לך שאתה שומע תפלתם לכך אמר דוד גם כל קויך לא יבושו. ומה שעומדין אצל החזן במכילתא אהרן וחור תמכו מכאן אמרו חכמים אין פוחתין מג' בני אדם עוברין לפני התיבה בתענית ציבור. והמתפלל אין להגיס דעתו כדא' בפרק א' דתענית (דף ח) אם הגיס דעתו מביא אף לעולם ויש לו לכוין בכל לבו שכן אומר דוד שמעה יי צדק הקשיבה רנתי האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה. ירושלמי אמר ר' יהושע בשם ר' אלכסנדרי שמעה ה' צדק קרית שמע הקשיבה רנתי זו רנון של תורה האזינה תפלתי זו תפלה בלא שפתי מרמה זו מוסף ואחר כך מלפניך משפטי יצא א"ר אחא בר פפא קמי ר' זירא תנא שמצות היום במוסף ותנן השני מתקיע. במדרש א"ר פנחס למה אין תוקעין אלא בתפלת המוספין אלא בשעה שהם עומדים באימה בדין יהו מלאין מצות כרמון שקראו את שמע והתפללו תפלת השחר וקראו בתורה והתפללו מוסף אז יזכו בדין משפטיך אור יצא. ובזכות תקיעת שופר. תני' כיצד הקב"ה מחיה המתים לעו"ה נוטל שופר גדול בידו שהוא אמה באמה שלו ותוקע בו וקולו הולך מסוף העולם עד סופו זהו ויי אלדים בשופר יתקע והלך בסערת תימן וגו'. ונותן לכל צדיק וצדיק כוס של חיים ומגלה להם שם המפורש דכתיב שם עולם אתן לו וכתיב זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור ברוך ה' לעולם אמן ואמן. מצאתי הא דאמרינן בקול רם ביום הכסה