הרוקח עד

היה קולו דק או צלול או עבה כשר. לפי פי' רבי' שלמה משמע דעיקר התקיעה בעמידה שפירש בפרק א' דראש השנה (דף טז) למה תוקעין ומריעין בשלמא היו תוקעין בעמידה במוסף כשמתפללין ט' ברכות משום דבעינן על סדר הברכות כדאמרינן בפרק בתרא כשהוא שומע על סדר ברכות אלא בישיבה כשהציבור יושבין בספר התורה למה אנו תוקעין הא עיקר תקיעה על סדר ברכות הוו ומשנינן כדי לערבב את השטן עושין אותן התקיעות בישיבה אבל בירושלמי עירבוב היינו במוסף דאיתא התם כד שמע שטן קל שיפורא בהיל ולא בהיל וכד תניין ליה אמר הא שיפורא דתקע בשופר הגדול ומערבב

רג שופר צריך שיהא שלם למצוה כדאמרינן בפסיק' רבתי בפרשת הרנינו ילמדנו רבינו שופר שניקב וסתמו מהו שיהא כשר לתקוע בו כך שנו רבותינו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר מה טעם דכתיב וה' אלדים בשופר יתקע מה שופרו של הקב"ה שלם אף שופר של ראש השנה יהא שלם למה שבראש השנה הם נגאלים ממלאך המות א"ר עקיבא בעל מום כשר לתקוע בראש השנה כדי שידין אותם הקב"ה ברחמים ויזכור אותם ה' בקול שופר. שופר שנסדק ודבקו פסול. ותניא נסדק לארכו פסול לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול. וכמה שיעור תקיעה אמר רשב"ג כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. נראה סדק על פני כולו לארכו אעפ"י שלא נשתייר שיעור תקיעה כשר רק שלא ידבקנו בדבק יחד דהוה ליה דבק שאינו מינו ופסול אבל לא דבקו כשר אבל אם נסדק לרוחבו סביב אם נשאר טפח ומשהו כשר דבמקום הסדק כאלו נחתך לגמרי דדמי להא דאמרי' בפ' אלו טריפות (דף מד) פסוקת הגרגרת ברובה אבל נסדקה לארכו אמר רב אפי' לא נשתייר בה אלא חוליא אחת למעלה וחוליא אחת למטה כשרה. ובמסכת נדה בפרק המפלת (דף כו) משמע דשופר שיעורו טפח. וכן בירושלמי שופר שנסדק לארכו ודבקו פסול מפני הדבק כדאמרינן בירושלמי שופר שנסדק למה נצרכא לר' נתן ונר' שדבקו שלא במינו, שברי שופרות עוד היא דר' נתן פי' שנראה כב' שופרות אבל לא דבקו כשר הוסיף עליו כל שהוא קיימא לן כרבי נתן במינו כשר אר"י והוא שנשתיי' רובו אז במינו כשר אבל שלא במינו אפי' נשתייר רובו פסול. ירושלמי ניקב וסתמו ר"נ או' במינו כשר שלא במינו פסול. ר' חייא בשם ר' יוחנן כיני מתניתא אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר. ר' זעירא בר זמינא והוא שסתמו הא לא סתמו כשר. והא דתניא סתמו שלא במינו אם מעכב התקיעה פסול ואם לאו כשר. אבל קבלתי מא"מו הרב ר' י"בק שקיבל מרבינו שמריה נסדק פסול אפי' דבקו בחמימות האש או סתמו בחמימום המים בלא דבק פסול והיינו דאמרינן בברייתא בירושלמי למי נצרכו לר' נתן פי' דאמר הוסיף עליו במינו כשר הכא שמדביק בחימום הסדק שנראה כב' שופרות אבל ניקב אם לא סתמו כשר כדאיתא בירושלמי אבל לי נראה דכשר וברייתא דנסדק פסול זהו כל האורך דקיימא לן לחומרא בתרין לשני דר' יוחנן אם סתמו שלא במינו מעכב את התקיעה פסול נראה היינו לתנא קמא דר' נתן אבל קיימא לן כר' נתן דמכשיר במינו אפי' מעכב את התקיעה ותנן בפ' ראוהו (דף כו) כל השופרות כשירין חוץ משל פרה מיהו מצוה בשל איל כדאמר בפ"א למה תוקעין בשופר של איל כדי שיזכור עקידת יצחק. וקיימא לן כר' יהודה דאמר בר"ה (דף יו) בשל זכרים כפופים דכמה דכייף איניש טפי עדיף. בפסיקת' אמר ר' תחליפא קיסריא בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר הקב"ה מכיון שנכנסתם לפני לדין ביום הזה ויצאתם בדימוס מעלה אני עליכם כאלו היום בראתי אתכם בריה חדשה. בשו"ט במזמור פ"א תקעו בחדש שופר רבנן אמרין חדש מעשיכם ואני מכפר כל עונותיכם. נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. אמר ר' ברכיה בר' אבא ואמרי לה ר' ברכיה בשם ר' אבא חדשו מעשיכם מה השופר הזה תוקע מזה מוציא מזה כך כביכול כל הקטיגורי' אערבב אם יקטרגו אני מכניס בזו ומוציא בזו:

צפהו זהב במקום הנחת פה פסול. מבחוץ אם קולו נשתנה פסול אם לאו כשר. ארוך