הרוקח עג

ירושלמי אמר ר' יודא אבוה דר' מתניה וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים למה לא נאמר בכ"ג משום ברית דמועדא אם תימר בשבתא לית את יכיל דאת מחשב ומשכח צומא רבא בחד בשבא וכן משמע בפ' א' דראש השנה (דף יט) ותיפוק ליה דהוי ליה יום של מחר ראש חדש פי' יום שני של ראש השנה וכל שכן חדש עצמו ואשכחן בפסחים ובשבועות ובתענית דראש חודש איקרי מועד ש"מ שאסור להתענות בראש השנה ובירושלמי בפרק סדר תעניות אלו אמרו ברביעה ראשונה ר' עקיבא אומר מתריעין אבל לא מתענין בראש השנה מתריעין ולא מתענין ר' יעקב מפקד לספריה אי אתא איניש ושאיל לכון אתון אמרין ליה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחנוכה ופורים. והא מתענין ערב ראש השנה כדאמר בירושלמי דנדרים בפרק קונם יין ר' יונתן ציים כל ערובת ריש שתא לכך יסד באופן מאתמול קדמנוך לחלותך מלך ואוכלים ליל ר"ה דבש למתק השנה במזמור הרנינו שהיו אומרים ביום ר"ה ומסיים סיומו דבש אשביעך וסמיך ליה אלדים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכן רמ"ז משפטי יי אמת ומתוקים מדבש וכן אומר בעזרא שתו ממתקים. ואומר כי קדוש היום לאדונינו אדוני"נו בגימטריא באת בש תק"ט מ"טף. בגימטריא אבר"הם י"צחק וי"עקב שבזכות' ידיננו לטוב לכך יסד עוד יזכור לנו אהבת איתן אדונינו ובזכות הנעקד ישבית מדיננו ובזכות התם יוציא לאור דיננו כי קדוש היום לאדונינו ומה שאומר אחר התקיעות היום הרת עולם לפי שעל ידי התקיעות מתמלא רחמים על כל העולם וכאלו נבראו עתה שכתוב ה' בקול שופר ובתשרי נברא אדם לכך אמר היום הרת עולם ובמזמור ה' אלהי גדלת מאד ר"עא תיבות כמו הריו"ן ימים ואם ג' ימים לקליטה אז ב"ר ב"טני ימים ובראש השנה העולם כאשה על המשבר. ולפי שכתוב עלה אלדים בתרועה ה' בקול שופר צריך לזקוף השופר ולא למטה על שם עלה אלדים בתרועה ולפי שהאשה הרה ט' חדשים לכך בראש השנה ט' ברכות ואמר ר' יוחנן שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא ויטהר אדם יצרו לאביו שבשמים שהוא למעלה מט' הם ז' רקיעים ורקיע של החיה וערפל תחת רגליו

רב דין שופר תנו רבנן הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררים וטומטום ואנדרוגינוס ומי שחציו עבד וחציו בן חורין טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא שאינו מינו אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו רב נחמן אמר אף לעצמו אינו מוציא כדאיתא בשילהי ראוהו ב"ד (דף כט) חרש שוטה וקטן אין מוציא את הרבים ידי חובתן ואמרינן בפרק יום טוב של ראש השנה (דף לב) אין מעכבין את התינוקות מלתקוע דקיימא לן ביבמות בפרק חרש (דף קיד) קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו. אם תקע תינוק לעצמו וכן הנשים אם תוקעות לעצמן אין מעכבין דדמי להא דאמרינן בפרק בתרא דעירובין. ובחגיגה בפ' אין דורשין נשים סומכות רשות. ואמרינן בפרק בתרא דמסכת ראש השנה (דף לד) התקין ר' אבהו בקיסרי תשר"ק. ועביד נמי קש"ק וכן נמי קר"ק וקבלתי מאבא מורי רבי יהודה זצ"ל מאחר שיש בהלכה שברים ואין בספרים ישנים שלשה שברים אלא שברים סתם אם תקע שני שברים יצא שאין בספרים מניין שברים. ואם תקע ד' שברים יצא דתניא בתוספתא תקע והריע וחזר והריע וחזר ותקע אין בידו אלא אחת וכן כשמריע אם עשה טוט כמה פעמים יצא מדאמרי' גבי תקיעה תקע בשנייה כשיעור שני תקיעות יצא ורבינו אב"ן פי' אם תקע קשר"ק ועשה ב' שברים והתחיל בתרועה לא הפסיד סדרו דשברים ותרועה משום תרועה הם ואמרינן שיעור תקיעה כתרועה ושיעור תרועה כג' שברים אם קיצר פחות משיעור זה לא יצא. ואם האריך יותר מדאי אין זה חילול יום טוב כל זמן שעוסק בתקיעתו. כדאמר בפ' מילה (דף קלג) גבי ציצין שאין מעכבין את המילה פיר' אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה הילכך אם תקע כסדר אפי' בנחת לא יחזור ויתקע פעם שנית דתנן כל הקולות כשירין בשופר