הרוקח עב

בתוכם להתיצב על ה' ואם הנשמות יקובלו עתירתם פני ילכו והניחותי לך ומזכירין זכותם וצדקתם של אבות ומעלים תפלת ישראל למעלה. ואם היה אדם חפץ לבטל גזירה להפוך מדת הדין לרחמים על ידי שם אז צריך להחליף הממונים וכועס שכתוב כ"י חר"ה לו' עלה עשן באפו השם בסופי תיבות ויש קטטה בפמליא של מעלה לכך סמך בירמיה הנני מיסב את כלי המלחמה אשר בידכם. אבל אולי יעשה יי אתנו ככל נפלאותיו שחפיצים להשביע בשמות לעשות נפלאות אבל בתשובה ובתפלה יבטל הגזירה להשים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה. לכך אמר בישעיה (כו) או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי וכתיב למעלה פן יפקוד עליה לילה ויום אצרנה חמה אין לי וכתיב במלחמה אפשעה בה לכך סמך שלום יעשה לי לכן בזאת יכופר עון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו וסמך לו יתקע בשופר גדול לומר בתקיעת שופר כדי להסיר חטאתם ולרחם עליהם שלום יעשה לי. זהו אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו בראש השנה לכך כתיב כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. בפסיקתא רבתי למה אין ישראל תוקעין מן התפלה הראשונה אלא בתפלת המוסף כדי שבשעה שעומדין בדין יהו מצוין מליאין מצות ויזכו בדין לכך אמר דוד תפלה לדוד שמעה ה' צדק. בפרק א' דראש השנה (דף יו) אמר ר' אבהו תוקעין בשופר של איל כדי שאזכר לכם עקידת יצחק כאלו עקדתם לפני. אמר ר' יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן ובפרק בתרא (דף לג) סדר תקיעות שלש של שלש שלש שהרי שטן בג' ענינים יורד ומחטיא עולה ומקטרג יורד וממית כנגדם תיקנו ג' תקיעות של ג' ג' לכפר' לכך בהפטרה ואמר סולו סולו פנו דרך יש בסופי תיבות שט"ן רפ"ש וטיט אין שלום וסמך ליה כשופר הרם קולך לערבב השטן. וכתיב אין שטן ופגע רע התחלת תיבות שופר. וכתיב אין שטן כי הוא מעורבב לכל מצוה ומצוה פירשו במשנה או בגמ' הלכות אבל הלכות תקיעות התקין רבי אבהו בקיסרי ובתרועה היו מספקין אם היא שברים או תרועה ממש והוצרך לתקן בכל עניני ספיקות פן יבוא השטן בעניין אחר לכך רמז שופר אצל השטן ולפי שהשטן הוא יצר הרע בג' עניני' מחטיא ומקטרג וממית לכך ג' תיבות בין שטן לשטן כגון והשטן עומד על ימינו לשטנו ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן לכך תוקעין שלש של שלש שלש ואז זוכר זכות ג' אבות וכן ג' תיבות מן האבות וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור זהו להסיר מכשול מלב העקוב זכור לאברהם ליצחק וליעקב שכתוב בוהיה עקב תשמעון רק באבותיך חשק ה' ומלתם את ערלת לבבכם שתסירו יצר הרע מקרבכם שכתוב בכל מכל כל כדאיתא בשילהי פרק א' דבבא בתרא אבל בשבת אין תוקעין משום גזירה דרבה ועוד כי השבת אות וישרא' נשמרים בו. ובפסיקת' דרש ר' לוי כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחר אומר זכרון תרועה בזמן שבא בחול יום תרועה יהיה לכם ובזמן שהוא בא בשבת זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין וכן יסד רבי שמעון בקרובץ של יום שני לכך בפרשת אמור אל הכהנים אצל שבתון כתוב זכרון לומר בשבת מזכירין לכך נאמר יהיה לכם שבתון זכרון תרועה אבל בפרשת פנחס לא אמר שבתון כתיב יום תרועה יהיה לכם ובמקדש היו תוקעין בשבת לכך נאמר במזמור הרנינו לאלהים עוזנו בהתחלת התיבות להפך רמז שבת ת"קעו בח"דש ש"ופר וכן רמז משה ת"עבירו ש"ופר ב"כל ארצכם וסיום מזמור הרנינו ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך רמז לאכילת דבש בליל ראש השנה כדי שתהא לו השנה מתוקה דסימנא מלתא הוא כדאמר בפרק א' דכריתות ובפרק בתרא דהוריות אמר אביי יהא רגיל איניש ליכול בריש שתא קרא וכו' בתורה רמוז וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט וכתיב בעזרא ביום אחד לחדש השביעי קודש לה' אלדיכם אל תתאבלו ואל תבכו ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם כי היום קדוש ואל תעצבו הרי עזרא צוה לאכול בראש השנה וכן בירמיה (מא) ויהי בחדש השביעי ויאכלו שם לחם