הרוקח סז

עלי וקרא לתשיעי עשירי איכא למאן דאמר קדוש עשאו שליח עד עשירי לקרא שם אע"ג דאין אונאה לקרקעות אבל לא לגבי שליח וכן בכתובות בפרק אלמנה ניזונית (דף צט)

קצה שילח ביד א"י עירובו להוליך לישראל שיניח לו עירוב

בפרק בכל מערבין (דף לא) השולח את עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו הימנו הרי זה עירוב אם נתברר שנעשה המעשה כגון בעומד ורואהו. הרי אע"ג דליתיה בשליחות העירוב כש לכשיגיע ליד אחר הוא הדין גט השולח ביד א"י לישראל וכתוב באיגרתו לישראל תהיה שלוחי ותתנו לאשתי אותו הגט הוי גט אע"ג דנכרי ליתיה בשליחות דלאו בר שליחות הוא. והא דאמרי' בשילהי מסכת מעילה שלח ביד חרש שוטה וקטן עשו שליחותן בעל הבית מעל וכו' עד כאותה ששנינו נתנו על גבי הקוף והוליכו הרי זה עירוב פי' כגון שאמר לאחר לקבלו ולא תקשי ההיא דערובין כגון שעומד ורואהו וכיון דעבד שליחותיה הוי עירוב גבי מעילה כגון ששלח ביד חרש שוטה וקטן ואמר לאחר לקבלו מידו הילכך בעל הבית מעל מדאורייתא

קצו עיר במצור מעשה שצרו על עיר ווירמש חיילות גדולות בשבת והתרנו לכל היהודים ליקח כלי זיינם דאמרינן בפ' מי שהוציאוהו (דף מה) אמר רב יהודה אמר רב א"י שצרו על עיירות אין יוצאין עליהן בכלי זיינין ואין מחללין את השבת כשבאו על עסקי ממון אבל באו על עסקי נפשות יוצאין ומחללין עליהן את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין את השבת ותנן כל היוצאין להרוג או ליהרג מותר לצאת ולשוב בכלי זיין ועוד אם לא יעזרו היהודים את העירונים היו הורגין עצמן הילכך מותר אפי' בכלי זיינן

קצז הפלגת ספינה בשלהי פרק א' דשבת אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר ומה שמפליגין בנהרות לא אסרו אלא בים הגדול שמימיו סרוחה וטורח גדול בגליו אבל בנהרות מותר שאין טורח וסריחה וההולך לסחורה הוי כדבר מצוה כדאיתא במועד קטן בריש אלו מגלחין. והא דאמר ג' ימים משום דאמרינן בגיטין בפ' מי שאחזו (דף עז) ארבעה וחמשה ומעלי שבתא כשבתא והא דאמרינן בג' ימים לפי שכשיורד בים מעיו מתהפכין עליו ונפשו קצה עליו מרעש גלי הים אבל מג' ימים ואילך אינו מזיק שהוא רגיל בכך וכן תמצא בתנחומא בפרשת שלח לך ילמדנו רבינו מהו לפרוש לים הגדול וכו' אם שליח מצוה הוא מותר לו איזה יום שירצה שכל שלוחי מצוה דוחה את השבת

קצח הלכות עירוב ביום טוב לשבת

עירובי תבשילין יו"ט שבא ביום חמישי וששי דאמרינן בפ"ב דמס' ביצה עושה תבשילין מערב יום טוב וסומך עליו לשבת לוקח בשר צלי או מבושל ופת ומקנה לו על ידי אחר לו ולכל בני העיר ולכל איש ישראל השרויים בתוך אלפים אמה. ואומר בא"י אלהינו מ"ה אקב"ו על מצות עירוב בדא יהא שרא לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת או בתוך תחום העיר לאפויי ולבשולי לקידרא ולאטוויי ולאטמורי ולאדלוקי שרגא מיום טוב לשבת לנו ולכל הנסמכים על עירוב זה. וישמור העירוב עד ליל שבת ואז יאכלנו וקיימא לן כזית אחד בין לאדם אחד בין לכמה ב"א וצריך דעת מניח ולא דעת מי שהניחוהו עליו. שכח ולא הניח מערב יום טוב קיימא לן מניח עירובי תבשילין ביום ראשון ומתנה אם היום חול ולמחר קודש יהא זה עירוב. ואם היום קודש ולמחר חול אין צריך עירוב

קצט עירובי חצירות בעלי בתים השרויין בחצר אחת או בבית אחד גובין קמח מכל אחד ויעשו ככר אחד אז יניח הככר או ככרותיהם בכלי אחד או בכלים שנים רק שיניחו הכל בבית אחד או אחד מזכה להם משלו על ידי