הרוקח סו

מפסיד כלתה מדתו בסוף העיר הרי הוא כד' אמות כלתה בחצי העיר שהיא גדולה או שהרחיק עיבורה מן העיר שאין העיר נבלעת במדת אלפים מפסיד שכל העיר עולה בחשבונו

קצב עירוב בפת או ברגל בשילהי מי שהוציאוהו (דף נב) קיימא לן אחד עני ואחד עשיר מערב בין בפת בין ברגל שיאמר שביתתי במקומי וממתין שם עד שתחשך וחוזר ובא לעירו. בכל מערבין עירובי תחומין חוץ ממים ומלח ירושלמי לפי שהוא מין קללה ואין הגוף ניזון הימנה. והטעם במדרש ויכולו בפסוק וה' המטיר על סדום. מערבין לנזיר ביין לכהן בבית הפרס. עירוב תחומין ביין או בשכר או בחומץ ועירובי חצירות בפת דווקא וכן משמע בפרק הדר ובפ' חלון

קצג מי שבא בדרך. בפרק מי שהוציאוהו (דף מט) מי שבא בדרך וחשכה לו היה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום שילך לביתו אבל הולך תחת האילן ונעש' חמר גמל אמר שביתתי בעיקרו מהלך עד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה אמר שביתתי במקום פלוני על תל גבוה י' והוא מד' אמות ועד בית סאתים או בנקע עמוק י' מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה ואם אין מקום מסויים אין לו אלא ד' אמות היו שנים אחד מכיר אילן או גדר ואחד אינו מכיר זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר והמכיר אומר שביתתנו במקום פלוני. אם חלוק משאר הבקעה בסיום מחיצות והוא מד' אמות ועד בית סאתים אבל לא סיים ד' אמות לא יזוז ממקומו אם ממקום רגליו עד עיקרו אלפים וד' אמות אבל אם תחתיו של אילן בתוך אלפים וד' אמותיו קנה לו שם שביתה. עירב לב' מקומות או שני עירובין אחד עירב לצפון ואחד עירב לדרום לא יזוז ממקומו אם מיצע את התחום בפ' כיצד מעברין (דף ס) היה במזרח ואמר לבנו לערב במערב או במערב ואמר לבנו לערב במזרח אם יש הימנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מיכן מותר לילך לביתו ואסור לעירובו לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מיכן אסור לביתו ומותר לעירובו בפ' ב' בתוספתא האומר שביתתי בגנה מוקפת גדר גבוה י' טפחים לא יותר על בית סאתים מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה אימתי בזמן שהיה בתוך אלפים שלו אבל לא היה בתוך אלפים שלו אין לו אלא ד' אמות בלבד. משמע מי שנתכוון לשבות במקום שאין ראוי לו אין לו אלא ד' אמות בלבד בפ' בבל מערבין (דף לה) נתגלגל חוץ לתחום מבעוד יום אינו עירוב. נתכוון למקום הראוי לו ואנוס הוא יש לו דין שביתה וכיון דאינו יכול לקנות במקום שנתכוון קנה שביתה בביתו

קצד דין שליחות בפרק בכל מערבין השולח את עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה עירוב בעומד ורואהו וחזקת שליח עושה שליחותו בכל מקום שתמצא לחומרא בשל תורה הלך אחריו כההוא דאמרינן בפ' הריני נזיר מן הגרוגרות (דף יא) אמר רב יצחק ב"ר יוסף אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים והיינו לחומרא דלגבי דידיה הוי חתיכה דאיסורא אע"ג דלאחריני שריין. במסכת גיטין בפרק התקבל (ד' סד) ולימא שליח עושה שליחותו גבי שליש אמרי' הני מילי לחומרא אבל לקולא לא ואם מת חולצת ולא מתייבמת בפרק א' דשחיטת חולין (דף יב) לחומרא אין חזקה שליח עושה שליחותו גבי צא ושחוט צא ותרום לי ואפי' לרב ששת דאמר בפ' בכל מערבין (דף לב) חזקה שליח עושה שליחותו בין להקל בין להחמיר בדאורייתא הני מילי לדבר מצוה כגון מעות שבשופר ועומר אבל לא בשאר דברים ופסק רבינו תם כרב נחמן דמסקנא דשחיטת חולין כוותיה ותו דר' יוחנן קאי כוותי' בגיטין בפ' התקבל ותו מדמקשי לרב נחמן טובלת ואוכלת בקדשים לערב לא משום חזקה אלא כרב נחמן שמעיה ומייתי ביומא ש"מ דהיא עיקר. מיכן שהמוסר שומן לחבירו להתיכו ומצאו מהותך ולא החזיר שליחותו אין לסמוך לומר שומן הוא אלא חלב הוא גבי שליח יאמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי בקדושין בפ' האיש מקדש (דף מב) ובפ' בתרא דבכורות בסופו האומר לשלוחו צא ועשר