הרוקח סא

שהיתה משוכה או תלויה פחות מג' אין צריך להביא קורה אחרת. ירושלמי יתדות היוצאות מכותל המבוי נותן עליהם את הקורה ומתיר את המבוי והוא שיהא בתוך ג' לכותלי המבוי

קעה לחי הכשר מבוי בית הילל אומר או לחי או קורה. לחיים גובהן י' טפחים ועוביין כל שהוא אפילו כחוט הסרבל עשה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי לחי שהפליגו מן הקרקע ג' או שהפליגו ג' מן הכותל לא עשה ולא כלום. ירושלמי לחיים הסמוכים לכותל פחות מג' מותר ג' אסור. בתוספתא לחיים גבוהין מן הארץ ג' או משוכין מן הכותל ג' טפחים צריך למעט, לחי העומד מאליו הוי לחי דלחי משום מחיצה אפי' לא נעשית לשם זה הוי מחיצה נפלה המחיצה ונשתייר שיעור הלחי מכשיר המבוי. אמר רב אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצירות פתוחות למבוי. לחי הבולט מדופנו של מבוי פחות מד' אמות נידון משום לחי ואין צריך לחי אחר להתירו נראה מבפני' ושוה מבחוץ או נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי. ירושלמי בין הלחיים אסורין. במסכת ביצה בריש פ' המביא ובשבת בריש פרק השואל (דף קמח) אמר לא ליתיב איניש אפומא דליחיא דילמא מיגנדר חפץ ואתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים. מבוי שהוא רחב ב' אמות עושה פס גבוה י' במשך ד' אמות ומעמידו לאורכו של מבוי רחב ט"ו אמה מרחיב ב' אמות ועושה פס ג'. ומבוי שאורכו כרוחבו הוי כחצר ואינו ניתר אלא בפס ד'. כותל שצידו אחד כנוס מחבירו ונראה מבחוץ או מבפנים נידון משום לחי. מבואות מפולשין לרשות הרבים עושה צורת הפתח מיכן ולחי מיכן או קורה מכאן. רשות הרבים שהוא י"ו אמה המפולש מב' צדדין ומצויין שם ס' רבוא ואין שם חומה או מכוון משער לשער צריך דלת מכאן ודלת מכאן. נראה דהלכה כשמואל דמבואות המפולשות לרשות הרבים צריכין לחי לצדה אחד הראוי לנעול וכן משמע בפ' כיצד מעברין גבי עיר של יחיד וכן בפ' כל כתבי הקדש. עיר שיש בה מבוי בג' מחיצות ובמחיצה שלישית יש שער העיר ונכנסין ויוצאין בו רבים לא סגי בלחי וקורה אלא בב' דלתות דלת מכאן ודלת מכאן ולנעול בלילה וכן משמע בכיצד מעברין (דף נט) גבי עיר של רבים ורשות הרבים עוברת בתוכה דלא סגי לה בלחי. ובכל מלכותינו כאן אין רשות הרבים כי אין מצויין שם ס' ריבוא בני אדם כמו שהיו במדבר הולכים במשכן

קעו שתופי מבואות בפרק חלון (דף עט) כיצד משתתפין במבוי מניח, את החבית ואומר הרי זה לכל בני המבוי ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו וצריך להגביה מן הקרקע טפח. מביאין יין או שמן או תמרים או גרוגרות או כל מיני פירות וקיימא לן כרב נחמן דאמר אחד עירובי תחומין ואחד שיתופי מבואות צריך לזכות. ואם יש לו מגביה מן הארץ כל שהוא פי' טפח. בפ' כיצד משתתפין (דף פט) שיתופי מבוי בחצר שבמבוי עירובי חצירות בבית שבחצר. בפ' חלון (דף פב) נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואינו צריך להודיע ניתוספו עליהם מוסיף ומזכה וצריך להודיע כשהן מרובין מזון שתי סעודות לכולם בתחילת העירוב ואם הן מועטין כגרוגרת לכל אחד ואחד אבל שירי עירוב כל שהוא. בכל מערבין עירובי תחומין ומשתתפין שיתופי מבואות חוץ מן המים ומלח. פרוסה אין מערבין עליו אם לא ככר שלם. בפרק הדר (דף עא) בעל הבית שהיה שותף עם שכיניו לזה ביין ולזה ביין אין צריך לערב בפרק חלון (דף פ) הרגיל להשתתף עם בני המבוי ולא נשתתף באי' ולוקחין ממנו בעל כרחו אבל לא מי שאינו רגיל אחד עירובי תחומין ואחד שתופי מבואות ואחד עירובי חצירות ואחד עירובי תבשילין צריך לזכות

קעז עירובי תחומין כל ישראל הדר בעיר יש לו סביב העיר לכל צד אלפים אמה לילך בשבת וביום טוב וכל העיר כד' אמות והרוצה לערב לדבר מצוה מודד מן הבית שבסוף העיר ע' אמה ושירים ומודד משם אלפים אמה ומניח בחול שם עירובו פת או יין או שכר או חומץ ואומר שביתתי כאן בשבת ויש לו ממקום עירובו אלפים