הרוקח נו

כיצד משתתפין (דף פג) ששכחו ולא עירבו

קנד הותר למקצת שבת בפרק הדר (דף ע) זה הכלל כל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת כגון שני בתים מב' צדי רשות הרבי' והקיפום גוים בשבת חוץ מן המבטל רשות בשבת שהן מותרין. כל שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת כגון עירב דרך הפתח ונסתם הפתח או עירב דרך החלון ונסתם החלון או מבוי שניטלה קורותיו או לחיו הואיל והותרה הותרה והא דאמר רב כהנא גבי לחי העומד מאליו לסמוך אדיקלא זהו לרב אבל רב הונא עצמו סבר הואיל והותרה הותרה והא דאמר בפ' עושין פסין (דף כ) כשיבש מים אסרי' טילטול דלי דמה צריך לדלי אבל שאר כלים הותרו קיימא לן כרב הונא. ג' ומת אחד מהם דשבת גורמת בפרק א' דעירובין (דף יז) והותרו. דרבא ואביי סבירא להו הכי דכל היכא דאיכא מחיצות הותרו ובשילהי פר' כל גגות (דף צג) יש מחיצה אלא נפרצה לעיר אחרת והא דאמר בפ' הדר מת גר כיון שהיה יכול להחזיק מבעוד יום לא אמרי' הותרו

קנה א"י הדר עם ישראל בחצר צריך להשכירו

הדר עם הנכרי בחצר או מי עם שאינו מודה בעירוב קיימא לן כרבי אליעזר בן יעקב לעולם אינו אוסר עד שיהו ב' ישראלים אוסרין זה על זה ושוכרין מן הא"י או מן אשתו או מן שכירו ולקיטו כדאמר בפ' הדר (דף סג) לחמן בר דסתיק ולגבי טורדינא בעוד שהגוי אינו מוחה. ומי שהוא בספינה בשבת אין צריך לקנות רשות מן הא"י שהספינה מושכרת לו. בפרק הדר (דף סה) שוכרין אפי' בשבת כדאמר ר' אפס יפה עשיתם ששכרתם ירושלמי אמר ר' יוסי י' גוים שהיו דרים בבית אחד כל אחד צריך להשכיר את רשותו ואם אין גוי רוצה להשכיר הולך אצל אחד מעבדיו או משכיריו כר' שוכר כמערב דמי: ישראל אם לן בבית מערופיא שלו בלא שכירות אפילו לנו עמו כ' הרי' הם אכסנאים ולא אסרי אהדדי גם א"י אינו אוסר כמו המבטל רשותו לבני חצירו הוי אורח ולא אסר דתנן שלהם מותר לו ולהם בור ברשות הא"י וחור בכותל אסור לישראל ליטול מי בורו של נכרי אם לא ישכיר בא"י עד שישכור. בריש פרק הדר (דף סב) שוכרין מן א"י אפי' פחות משוה פטורה ואפי' בשבת אם ב' ישראלים דרים צריכין להשכיר מא"י. ואם ישראל יחיד דר בכרך בתוך היקף חומה יכול לטלטל דאיכא מחיצות גמורות והדלתות נעולות דעכו"ם כדין בהמה כשאין ישראל אוסרין זה על זה שוכרין מן הא"י המשכיר פעם אחת לכמה שנים ולא יצטרך לשכור משכירים כשאין השוכר יכול מן המשכירין לשכור: ישראל וא"י בפנימית וישראל בחיצונה או ישראל וא"י בחיצונה וישראל בפנימית יש לאסור כרב. ירושלמי ישראל מבטל רשות והגוי משכיר ויבטל הא"י חזר ביה השכיר חזר ביה משתמש בגזל אין עירוב מועיל במקום א"י ואין ביטול רשות מועיל במקום א"י עד שישכור

קנו חילוקי מבטלין בפ' הדר (דף סח) ההוא ינוקא דאישתפיך חמימיה אמר להו רבה פנו לי' מאני מבי גברי לבי נשי ואיזיל ואבטל להו האי חצר דאנא כר' יוחנן סבירא לי דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר וכן הלכה כר' יוחנן לגבי שמואל כדאמרינן בפ' מי שהוציאוהו (דף מז) וקיימא לן כרב מבטלין וחוזרין ומבטלין ולא איסתלק לגמרי כבני חצר הוא

קנז ביטול בית מעשה בחופה אחת ששכחו ולא עירבו והוצרכו להוציא מבית לבית והתיר רבי' שלמה לבטל רשות לאחד מן הבתים יש שאסרו כדאמר בריש פרק הדר לחמן ביריסתיק דאמר אביי ביטול רשותא לגבי חד ואמר רבא אם כן ביטלת תורת עירוב מאותו מבוי הרי דאסור לבטל רשות לאחד מן הבתים כמו כן בבתים ששכחו ולא עירבו אם תתירם בביטול לאחד מהם אם כן ביטלת עירוב מן הבתים שכך יעשו ואעפ"י שהמבטל רשות חצירו אסור להוציא מביתו לחצר דהוי כמחזיק ברשותו וביטולו ביטול שיש לו רשות בחצר ודמי לשילהי פ' עושין פסין (דף כו) אבל בבתים כמו כשמבטלים כולם