הרוקח נה

ליתן בקופה כדתניא נתמעט התבן מי' טפחים שניהם אסורין נועל ביתו ומבטל רשותו הוא אסור וחבירו מותר וכן בגוב של תבן בין ב' תחומי שבת. עניין בטול בפ' חלון (דף קמט) ובפ' א' דסוכה גבי תבן וגבי כרים וכסתות וגבי ירקות ובפרק לא יחפור גבי רקיק ובפ' הזורק גבי מלא פירות ובפרק ט"ו דאהלות

קנ עניני חצירות בפרק מי שהוציאוהו א"ר שמעון שלש חצירות שפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ערבו שתים עם האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרות עמה ושנים החיצונות אסורות זו עם זו פירוש דווקא שפתוחות לרשות הרבים שאין להם דריסה זה על זה כיון שיכולת למנוע מליכנס בתוכו אפי' לא נמנעו ממנה עדיין אבל אם אין פתח לרשות הרבים היתה הפנימית אסורין על החיצונות ואוקי רב ששת שנתנו החיצונות עירובן באמצע בין שני בתים דאפי' בית הילל דאמר ה' שגבו עירובן ונתנוהו בב' כלים דעירובן עירוב הכא בשני בתים אינו עירוב והלכה כר' שמעון

קנא אין לחלק העירוב

נתן את העירוב בב' כלים לבית הילל ערובו ערוב כגון שמילא את הכלי ואין יכול להחזיק ומה שנשאר נתן בכלי אחר אבל אם יכול ליכנס בכלי אחד וחלקו בב' כלים אינו עירוב דעירוב שמיה אמר שמואל בית שמניחין בו עירוב אין צריך ליתן עירוב אפי' אין לו פת בבית כאלו דרים בביתו. בית המקפיד על ערובו שאם חפץ לאוכלו היה מוחה אין עירובו עירוב המערב לכל בני המבוי או לכל בני החצר אם נותן מפתו צריך לזכות על ידי אחר ויאמר אני מזכה לכל בני המבוי או לכל בני החצר ואם מערב משלו צריך להודיעם דאמר בפ' חלון (ד' פ) מעשה בכלתו של רבי אושעיא שהלכה לבית המרחץ וחשכה לה ועירבה לה חמותה ובא מעשה לפני ר' חייא ואסר לה ומסקנא משל חמותה היתה ולא זיכתה לה. נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע נתוספו עליהם מוסיף ומזכה וצריך דעת פי' אם חפצים פן יקפידו בעירובם וקיימא לן אחד עירובי תחומין ואחד שתופי מבואות ואחד ערובי חצירות צריך לזכות

קנב שכח אחד מבני חצר ולא עירב

בפרק הדר אחד מבני חצר ששכח ולא עירב אסור להכניס ולהוציא לו ולהם שלהם מותרין לו ולהם דהוי כאורח לגביהם נתנו לו רשותן הוא מותר והם אסורין דהם לגבי חד לא הוו אורחים היו שנים אותם ששכחו ולא עירבו אסורין זה על זה אפי' בטלו להם חביריהם שאחד נותן רשות ונוטל רשות שנים נותנים רשות ואין נוטלין רשות אפי' אמרו לאחד קני על מנת להקנות. ה' ששרויין בחצר ושכח אחד מהן ולא עירב צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד היו שלשה ושכח אחד ולא עירב ומת אחד מאותן שנים שעירב יבטל אותו שלא עירב לאותו שעירב ואם אותם שערבו בחיים יבטל לכל אחד ואחד ב' שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שערבו או לאחד שלא עירב ואין ב' שערבו נותנים רשותן לב' שלא עירבו אפי' אמרי קני על מנת להקנות והדר הוא ובטיל לחבריה

קנג ביטול רשות קיימא לן כבית הילל נותנין רשות משחשכה וקיימא לן בפ' הדר (דף עא) ובפ' א' דשחיטת חולין ובע"ז פ' השוכר כיצד אומר לי רשותי קנויה לך או רשותי מבוטלת לך קנה ואין צריך לזכות וקיימא לן כרבי יהודה מי שנתן רשותו והוציא במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר. בשלהי הדר (דף עה) שתי חצירות זו לפנים מזו עירבה פנימית ולא עירבה החיצונית הפנימית מותרת והחיצונית אסורה חיצונה ולא פנימית שתיהן אסורות עירב זו לעצמה וזו לעצמה זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה כי אין דריסת הרגל אוסרת שכח אחד מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות נתנו עירובן במקום אחד ושכח בין מהפנימית בין מהחיצונה ולא עירב שתיהן אסורות ובפרק