הרוקח נב

החצר וזורק מכתיפו היתה בהמה טענה כלי זכוכית והם קרן של מקיזין אם המשואות קטנות מביא כרים וכסתות ומניחם תחתיה ומתיר חבלים והשקים נופלים היתה בהמתו טעונה שליף תבואה מכניס ראשו תחתיו ומסלקו לצד אחד שיפול צדדין של בהמה ואילן אסור להשתמש אבל צידי צדדים מותר

קלח אוכלי בהמה מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה אבל לא מפספסין. וכיפין מותר לפספס שוויא אוכלא משווינן מיטרח באוכל לא טרחינן אין אובסין את הגמל אסור לפטם בהמה בשבת ולא עופות. אין מאמרין העגלים לא רבוצה לפתוח פיה להאכיל' כרשינין ומים ביחד אבל מלעיטי' מעומד כרשינין לבד ומים לבד מהלקטין לתרנגולין אבל אין נותן בפיו במקום שאינו יכול לחזור נותנין מים על גבי מורסן אבל לא גובלין. אין נותנין לפני הדבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנים לפני אווזים ולתרנגולין ולפני יוני הרדסיאות נותנים מזונות לכלב ולא לחזיר גובלין הקלי מעט מעט בוחשין את השתית ואחר כך נותן חומץ ויערב בכלי הניטל ובחיש רכה ולא עבה ובשנוי מותר אפי' כור או כוריים שמחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבילה שנתנבלה אפי' היום לפני הכלבים הלכה כר' שמעון דלית ליה מוקצה ומותר לבד ממוקצה מחמת איסור ונר שהדליק עליה באותה שבת ומוקצה מחמת חסרון כיס

קלט נדרים ומוקצה בפרק מי שהחשיך מפירין נדרים בשבת אפי' שלא לצורך השבת שהפרת נדרים כל היום בלבד היפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר הפרתו הפרה ואומר ג' פעמים מופר לך ואין יכול להפר מעת לעת בעל שאמר כלשון חכם מותר לך לא אמר כלום נשאלים לנדרים שהן לצורך שבת וחכם מתיר בשבת אעפ"י שהיה לו פנאי מערב שבת נשאלי' בשבת הלכתא נשאלין נדרים מעומד יחידי ובלילה ובשבת ובקרובים אפילו היה להם פנאי מבעוד יום. פוקקין את המאור בטפיח ומודדין את המטלית ואת המקוה מוקצה מחמת מיאוס כגון נר ישן כר"ש מוקצה מחמת איסור אסור מוקצה מחמת חסרון כיס או מוקצה גרוגרת וצימוקין אפילו ר' שמעון מודה דאסור. דבר של היתר שנעשה לדבר האסור שדעתו להניחו כל השבת אפילו נפל האיסור מעל ההיתר אסור לטלטלו כדאמר בפ' הנוטל גבי האבן שעל פי החבית ובמעות שעל גבי הכר אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור ומוקצה שאסרו משום טלטול כדאיתא בפרק כל הכלים מוקצה שאסור משום הוצאה יש להחמיר ביום טוב דתדירה הוצאה משבת כדמשמע ברי' מסכ' ביצה דסתם לן כרבי יהודה. אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה בי"ט אבל שאר מוקצה שוה י"ט לשבת בשלהי מס' ביצה כגון אין משקין ושוחטין את המדבריו' דאינו מתורת הוצאה אלא שמחוסר צידה אין להחמיר בי"ט. בכל כתבי א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו עונותיו שנא' אשרי אנוש יעשה זאת כל שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו. א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא אמר הקב"ה הוו משמרין את השבת שהיא שקולה כנגד כל המצות כולהו כזו שמירה שמור את יום השבת אמר הקב"ה אם שמרתם את השבת אני מקבץ גליותיכם שנ' כה אמר יי' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה נאם יי אלדים מקבץ נדחי עוד אקבץ עליו לנקבציו

קמ עירובי חצירות

בפרק א' דשבת ארבע רשויות לשבת רשות הרבים ורשות היחיד והכרמלית ומקום פטור. הוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או הכניס מרשות הרבים לרשות היחיד חייב הכרמלית פטור אבל אסור אבל חצירות של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לא עירבו אסורין. ערובי חצירות כן דינן בעלי בתים שתשמישן בחצר יש לכל אחד בית ופתח לחצר או כמה בני אדם שדרין בבית אחד וכל אחד ישן בחדרו ומשתמשין