הרוקח נ

המנעל או בתוך הסנדל אבל סך רגלו שמן ומניח תוך המנעל. בפרק דם חטאת דרש רבא שיכשוך מנעל במים מותר כיבוס אסור

קכג נוטל אדם את בנו והאבן בידו בחצר בן שיש לו גיעגועין על אביו אבל לא דינר האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור ואסור להטותה דדעתו להיות עליה כל השבת אבל הניח לדחות המוקצה להשתמש בהיתר מותר' כדתנן בפ' במה טומנין (דף מט) נוטל הכסוי והגיזין נופלין. חבית שמונחת באוצר מגביה למקום אחר ומטה על צדה והיא נופלת ונוטל מה שצריך ומחזירה למקומה. מעות שעל הכר נוטל הכר והן נופלות בשוכח ולצורך גופו לישב עליו אבל צריך למקומו מטלטלן ועודן עליו. אבל במניח אסור. לא התירו ככר או תינוק אלא במת בלבד. ספוג יש לו בית אחיזה מותר לקנח בו ואם לאו אסור

קכד חבית שנשברה מצילין הימנה מזון ג' סעודות ואומר לאחרים באו והצילו לכם ובלבד שלא יספג ביין ולא יטפח בשמן אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין זתים וענבים אפי' יצאו מעצמן אסורין אפי' לאוכלין. תותים ורמונים אסור לסוחטן. אם יצאו מעצמן אם לאוכלין מותר ואם למשקין אסור. פיגעין ופרישין ועוזרדין מותר לסוחטן סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה שיש בה אוכל ולא לתוך הקערה. יש אומרים בי"ט אבל לא בשבת. יש אומרים בשבת. מותר לסחוט שלקות וכבשים לגופן למימיהן חייב חלות דבש שריסקן מע"ש זתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן מותרין

קכה ענבים אדומים בגיגיות

בפרק א' דשבת (דף יט) במחוסרין דיכה אסורין הלכך ענבים אדומים שדורכין ומניחין בגיגיות אסור לתוחבן במקלות בגיגיות בשבת כי כמה ענבים בתוכו שלא נדוכו ולא לזלפן ביין אם תוסס ויוצא היין יניח כלי תחתיו ויקבל מעצמו דומיא דדלף בפ' כירה (דף מג) אבל להוציא היין ולהצניע אסור כי אם לג' סעודות דלא גרע מחבית שנשברה שמציל שלש סעודות ואומר לאחרים באו והצילו לכם

קכו נקב חבית שובר חבית לאכול הימנה גרוגרת מותר לינקב מגופה של חבית אם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה שהוא ממרח לקדוח במקדח או ברומח אסור ולא מן הצד דתנן ולא יקבנה מצידה אין נוקבין נקב חדש ואין מוסיפין נוקבין נקב ישן לכתחילה בשבת למטה מן השמרים אסור לנוקבה. גובתא שפופרת לחתוך אסור נפלה מותר להחזירה עלה של הדס אסור לשומו בנקב של חבית כמרזב. אמר רב הונא המנער טליתו חייב בשחור ומקפיד עליו או אם עליו דבר טינוף. בגד ישן או לבן או אדום ולא קפיד שרי היוצא בטלית מוקפלת על כתיפו חייב כל לכנופי אסור להתנאות שרי

קכז רחיצה הרוחץ בדיעבד במי מערה שרי לכתחילה אסור להשתטף בחמין כל גופו אסור ולא קיימא לן כסתמא בפ' כיר' (דף לט) גבי אנשי טבריא דפסקי' התם כר"י דאוסר חמי טבריא לרחוץ לכתחלה בפ' כירה ובפ' שמנה שרצים (דף קט) רוחצים במי גרר ובמי חמתן ובמי טבריא אבל במי מערה דנפיש הבלא דמטוללא אסור לכתחילה. מסתפג אדם בעשר אלונטית ולא יביאם בידו משום סחיטה סכין וממשמשין בבת אחת בבני מעיי' בשבת וכובס טהורין בפ' חלק אפיקטויזין ביד מותר בסם אסור. אין משכשכין את הקטן למשוך איבריו ולישבן אבל לפופי ינוקא שרי לחבר איבריו הלכה מחזירין האבר נפרקה ידו או רגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ כדרכו

קכח שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני הלוואות יום טוב רב יוסף אמר לא נתנה ליתבע וכן סבירא ליה לרב אויא ורבה אמר ניתנה ליתבע

קכט מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו ולא מפי הכתב אפי' בשטר גבוה פן