הרוקח מח

וכתבים בשבת מה שקורין במדרשים על שם עת לעשות לה' הפרו תורתך והא דאמרינן בירושלמי אמר ר"י ב"ל קרא אגדתא הכתובה אין לו חלק הדורשה מתחרך השומע אינו מקבל שכר זהו ספר שהיו קורין בגירסא אבל עתה אמרינן באבות דר' נתן מי שלא ראה אגדה לא טעם יראת חטא: הציל פת נקייה לא יציל פת הדראה: הציל פת הדראה מציל פת נקייה ומצילין סל וככרות כאחד **(האידנא אנו שרוין בין האומות והוא קצת סכנת נפשות כתבו הראשונים והאחרונים ז"ל שמותר לכבות דליקתם בשבת והזריז בזה משובח דיש בה משום סכנה)** )

קטו טלטול כלים כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן כמו דלתי תיבה בין נפרקין בין בחול בין בשבת כלים שנשברו בין לארכן בין לרחבן מע"ש מותרין לטלטלן בשבת אבל אם בשבת נשברו אסורים ואם ראוים לשום מלאכה מותרין לטלטל. נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים בין קורנס של נפחים בין קורנס של זהבים אבל בשמים אסור הילכך מותר לפרך רימונים ולשבר אגוזים. בתוספתא מפצעין אגוזים ומפרכין רימונים ומחתכין בדבילה לאותה שבת ולא משבת למוצאי שבת נותנין שומשין ואגוזים בדבש ובלבד שלא יגבל. בתוספתא דיום טוב מפציעין אגוזים במטפחות ואינו חושש אם קורע דווקא קורנס מותר לטלטל לפצוע אגוזים אבל לא אבן ולא בקעת של עץ דאין תורת כלי עליו. כדמשמע בפ' כל הכלים (דף קכד) מאחר דליכא תורת כלי עליו ובשלהי פרק כירה (דף מו) צרורות בחצר לא יטלטלן דליכא תורת כלי עליהן. ובפ' נוטל (דף קמב) אמרינן האבן שעל פי החבית אינו יכול לטלטל אבל אם נתן אבן בבתי שוקים א"נ במקטורין לפרוף עליו מותר כדאמר בפ' במה אשה. קרדום מגירה ומגריפה ורחת ומזלג וכוש וכרכר מותר לטלטל: בפ' כל הכלים מחט של יד ליטול בה את הקוץ וקנה של זיתים כל כלי מותר חוץ ממגל הגדול ויתד של מחרישה ואוכלא דקצרי וחרבא דאושכפי הוא איזמיל של רצענים. וסכינא דאשכבתא ששוחטין בה וחצנא דנגרי ונר שהדליקו בה באותה שבת. בפ' מי שהחשיך (דף קנו) קיימא לן כרבא דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו ב"ל מקומו מותר לטלטלו בשבת אפי' מחמה לצל. כלי שניטל בשבת אפי' בשני בני אדם מותר. שופר ראוי לגמע בו קיימא לן כר' שמעון בפ' מי שהחשיך הלכך כל כלי מותר לצורך גופו או לצורך מקומו כל דבר שמניח סתם אסור לטלטל כמו אבן על פי החבית בפרק נוטל. וגיזין בפ' במה טומנין אבל מניחה לכיסו מותר. חריות של דקל צריך לקשר בפ' כל הכלים ובפ' במה טומנין באבן צריך לסתת בחריות קשור בעפר בקרן זוית ועיקר הפסק בפ' כל הכלים (דף קכז) ונגר צריך לתקנו לנעול בו יום מנוח בארץ בפ' בתרא דערובין. בפ' נוטל (דף קמג) קיימא לן מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין שער של פולין ושל עדשים. מחתכין את הנבילה לפני הכלבים בפ' מי שהשיך (דף קנז) אמר רב הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית בקרני דאומני מביא כרי' וכסתות ומתיר חבלי' והקשי' נופלות במשאות קטנות וכן בפ' מפנין (דף קכח) כופין הסל לפני האפרוחים לא מבטל הכלי לפי שעה אבל המניח כלי כל היום אסור. בפ' כירה (דף מב) אין נותנין כלי תחת הנר לקבל שמן. נר שמדליקין ומטה הנר ליפול נר של שעוה מביא כלי ומניח תחתיו דלא דמי לשמן וביצים שאינו רוצה לשופכו אבל נר של שעוה יכול להטותו ולהפילו דדמי לשליפי זוטרא וקרני דאומני שמותר להניח כר תחתיהם

ברזא קצרא מותר ליקח עץ שקורין בלשון אשכנז דור"כשלק להכות הברזא לחוץ להוציא היין ואם הברזא נשברה מותר לנקוב כדאמר בפ' חבית (דף קמו) שאין נוקבין נקב חדש ואין מוסיפין ושווין שנוקבין נקב ישן לכתחילה. בשבת קיימא לן כרב נחמן לבנים מותרין שרגינהו הא אקצינהו והוי כגרוגרת וצמוקין דמוקצות הן אמר רבא חרס קטנה מותר לטלטל להסיר טיט שעל מנעלו מגופת חבית שנתכתתה מותר לטלטלה ובלבד שלא ישבר שבר ממנו זרקה מבעוד יום לאשפה אסורה קרומית של מחצלת מותר לטלטלה ולא