הרוקח מז

שנתגיירו ביחד אבל הורתו ולידתו בקדושה הרי הוא כישראל. כשמברכין על הכוס מטיפין מן הברכה בפה הנער אפילו ביום הכיפורים דלא דמי להא דאמרינן בפ' בכל מערבין (ד"מ) דאתי למיסרך היינו אם היה לנו לקדש ביוה"כ בכל שנה אבל מילה שאינו תדיר ביוה"כ אתי למסרך וכן בתעניות מילה ביום תענית מתפללין סליחות ווידוי ואין אומר והוא רחום אם ב' וה' ולא תחנון: מילה בט' באב לאחר שיאמר קינות איוב וירמיה: ביום הכיפורים כשפוסקין צדקה בר"ה קודם התקיעה אחר קריאת ס"ת בג' רגלים לאחר תפלת המוספין. ביום המילה אין נופלין על פניהם

קיב מנהג ביום תענית ציבור ומילה ויום כניסה שמתפללין סליחות ואומר וידוי ואין אומר והוא רחום ולא תחנונים ואומר אל ארך אפים. ומתפללין עננו ואומר פזמון זכור ברית אברהם. פעם אחת אירע המילה ביום ראש השנה והחזן שהתפלל אמר חרוז אחד של זכור ברית לפני הברכות של זכרונות עם כשאמר להיות לכם לאלהים אני יי התחיל ואמר זכור ברית כו'. וגומר הברכה כי זוכר כל הנשכחות כו' עד זוכר הברית

קיג בוורמיישא אין אומרין למנצח ביום המילה ובמגנצא אומר והטעם כדאיתא בשוחר טוב א"ר יהושע בן לוי ט' פסוקים יש במזמור הזה כנגד ט' חדשים שהאשה מעוברת ומהו אומר דעני חייתא יעני יתהון וית רביא הדין ומשום דאית ליה צערא לינוקא אומר יענך יי ביום צרה. בהשכמה אין אומר תחנות אבל לערב נופלין וביום הכניסה אין אומר והוא רחום ועיר שיש בה שני בתי כנסיות באותו בית הכנסת שאין מלין בו מתפללין כדרכן המברך על היין בתעניות החמורות אין צריך לטעמן אלא ליתב לינוקא ואי לא ליתביה לאימיה דרבייא. מילה ביום הכפורים מלין בחצי היום בין תפלת יוצר לתפלת המוסף לאחר קריאת התורה ומשהינן לברכה עד הלילה ובלילה יטעום המברך. מילה בט' באב מתפללין בהשכמה וגומרין קנות ומלין קודם שיאמר איוב. אבל בשפיר"א מנהג שאין מלין קודם חצות לפי שק"ח חל עדיין האבילות ולא יטעום עד הלילה ולא ליתביה לינוקא דילמא אתי למיסרך. בשאר תעניות שאין חמורין כל כך נותנין לתינוק לטעום ותעניות דתשובה או דשני וחמישי יטעום המברך ואין בכך כלום. מוהל שחל עליו אבילות וחל יום המילה בתוך ימי אבילות בשלשת ימים הראשונים אל יצא מפתח ביתו ובשאר ימים יתפלל בביתו ואחר כך ילך לבית הכנסת וימול. ואי ליכא אומנא אחרינא ילך אפי' ביום ראשון ואבל מותר להיות בעל ברית והמוהל מותר לתקן הצפרנים בימי אבלו. מעשה היה בוורמיישא חל ט' באב בשבת ודחו התענית עד למחר כתיקון חכמים. ואותו היום היה יום מילה והיה רבינו יעקב בעל ברית וצוה להתפלל מנחה גדולה אחר שש שעות והלך ורחץ הוא ובעל ברית עמו ואחרי כן הלכו שנית לבית הכנסת ומלו והלכו לבתיהם ואכלו כל צרכיהם ולא השלימו עם הציבור. ואם אין אבי הבן בעיר מברך המוהל שתי הברכות או חכם שבעיר כיון דחייבין לממהליה. מה שנהגו לתקן ב' קתדראות לברית המילה לפי שאחת מתוקן לאליהו ויש שמושיבין עליה הוולד כדי שיברכהו אליהו ובמדרש כתיב שכל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא היו פורעין מילת בניהם והיו נוטלין את הערלה והיו משימים בעפר: ומה שעושין סעודה לברית מילה משום דכתיב ביום ה"ג מל את יצחק היינו יום ח' ומה שעושין נר בבית הכנסת סימן הוא למשתה כדאמר בדיני ממונות אור הנר בברור חיל ומשתה שם. ומה שפורסין מפה על הפתח סימן למשתה כדאמרינן כל זמן שמפה על הפתח

קיד הצלת דליקה כל כתבי הקדש מצילין מן הדליקה תורה ונביאים וכתובים הכתובים בלשון הקודש אבל לא בכל לשון ואם כתובים בסם וסיקרא מצילין כמו בדיו. ספר התורה שיש בה ללקוט פ"ה אותיות מכונסות בתיבה שלימה מצילין וגליוני התורה להיכן מצילין למבוי שאינו מפולש. אין קורין בכתובין כשהחכמים עוסקין בתלמוד ויושבין בבית המדרש אבל עמדו קורין הילכך אין קורין בשטרי הדיוטות וחשבונות