הרוקח מו

אבל לא בסם ובכתובות בפ' אעפ"י גונח יונק חלב בשבת אפי' אין בו סכנתא כי אם החולי נמשך וביבמות בפרק חרש (דף קיב) דלא שרינן בשבת אינו צער כל כך. דדמי לציצין שפירשו רובן ומצערות מותר בידו להשירן. אם לא פירשו אסור אפי' ביד. ובפ' ח' שרצים (דף קט) מי שניגפו ידו או רגלו התירו ביין אבל לא בחומץ אבל גב היד וגב הרגל אפילו בחומץ דמכה של חלל היא. בפ' אין מעמידין (דף כט) וכל מקום שניכרת הרפואה ואין בו סכנה אסור. בפ' תולין (דף קמ) אין שורין את החלתית בפושרין ואם אין ניכרת מותר. בפ' ח' שרצים (דף קט) כל האוכלין אוכל אדם לרפואה. ומפיס מורסא דשרי לר' שמעון בפ' ח' שרצים (דף קיא) ובסנהדרין בפ' ואלו הן הנחנקין. ולקנח פי המכה שרינן בעירובין בפ' המוצא תפילין (דף קב) ולכחול העין שרינן במסכת ביצה בפרק יום טוב

קי מילת עבדים כנענים במדינות אשר מותר לקבל גרים

בפרק ר"א (דף קלט) המל את העבדים מברך על המילה. והמברך אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנ' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי בא"י כורת הברית. בין גר בין עבד יכסה ערותו ומברך על המילה ומוהל. וכשיבריא יבאו שלשה ויטבילו ואחר כך יברך על הטבילה וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה גר שטבל לקריו ושפחה לנדתה עלתה להן טבילה טבילת גר ועבד ביום ולא בלילה קטן גר מטבילין על ידי אבותיו. בפ"א דכתובות (דף יא) גר ועבד צריכין ג' דיינין. עבד לאחר מילה ונתרפא יטבילוהו וקודם שיגביה ראשו מן המים יתנו שום דבר על צווארו (ע"ש לקבל עליו עול מצות) כדמשמע ביבמות בפ' החולץ (דף יז) ואסור להתחתן עמו ואסור לשחררו כדמשמע ביבמות בפרק השולח גט ובפרק ג' דברכות ואם שחררו מותר בבת ישראל. המל את הגר מברך על המילה. יכסה ערותו ויברך ומוהל. ואחר המילה מברך אקב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית וכו' עד כורת הברית. ביבמות בפ' החולץ גר שבא להתגייר אומר לו אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוחין דחופין סחופין ומטורפין ויסורין באין עליהן אם יאמר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו וממאנין בו עד ג' פעמים ולבסוף מקבלין אותו ומודיעין לו מצות חמורות וקלות ועונשין. אומרים לו הוי יודע שעד שלא באתה למדה זו אכלת חלב אינך ענוש כרת חללת שבת אינך חייב סקילה וכשם שמודיעין לו עונשין כך מודיעין לו שכרן עולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים ואין מרבין עליו. קיבל מלין אותו נתרפא מטבילין אותו וג' תלמידי חכמים עומדין על גביו ומודיעין לו מצות קלות וחמורות טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבר. מקונטרס למה נהגו לומר בברית מילה הודו ליי כי טוב כל"ח. יש אומר לפי שכתוב גבי משה ותרא אותו כי טוב הוא ואומרים שנולד מהול. אמנם אינו נראה. אכן שמעתי מפי ה"ר יהודה ז"ל דכתיב גבי אברהם וכרות עמו הברית ואמרינן מלמד שהקב"ה מסייעו לכרות וכתיב בתריה לתת לך את ארץ כנען פי' בזכות מילה. ובפסוק אחר כתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם אלמא דקרי לשבועות הארץ חסד ומשום הכי אמרינן כל"ח במילה דהיינו שבועת ארץ ישראל שנקראת חסד שניתנה על ידי מילה

קיא אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה. וג' תלמידי חכמים עומדין מבחוץ ומודיעין לה מקצת מצות קלות. גר צריך ג' משפט כתיב בו ולא קרובים. אינו גר עד שימול ויטבול. ואין מטבילין גר בלילה. בפ' ב' דיבמות (דף כד) איש שנתגייר לשם אשה ואשה לשם איש וגירי חלומות כולם גרים הם: בפרק א' דכתובות (דף יא) קטן גר מטבילין אותו על דעת בית דין לאחר הטבילה מברך על הטבילה ואינו כישראל אבל אם הכריחוהו להתגייר צריך י"ב חדש עד שישכח שם ע"ז מפיו כדאמרי' בע"ז: וגרים מעידים זה על זה אפי' אחים דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא חולצין ולא מיבמין האחים