הרוקח מה

משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו בא"י כורת הברית. האב חייב למול את בנו בפ"ק דקדושין (דף כט) ומברך על המילה ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו וחותך הערלה כדאמרינן בפ' א' דפסחים (דף ז) מברך עובר לעשייתן. ומה שאין האב מברך שהחיינו כמו בפדיון הבן בשלהי ערבי פסחים (דף קכא) היאך מברך שהגיענו לזמן הזה שמא נפל הוא אבל בפדיון הבן יצא מכלל נפל כדאיתא בשלהי פ' מילה אי נמי כדאמר בפ' א' דכתובות (דף ח) דלא מברכינן שהשמחה במעונו ביום המילה דאיכא צערא ויש לומר משום הכי לא מברכינן שהחיינו. מלין ופורעין ומוצצין ואחר כך מברך אשר קידש ידיד: במדרש ויכלו מי מנה עפר יעקב שישראל מטמינין ערלתן בעפר וכן בפרקי דר' אליעזר בפ' ל"א התקינו שיהו מטמינין את הערלה ואת הדם בעפר הארץ והתקינו חכמים לעשות כסא למלאך הברית שנקרא אליהו. בשוחר טוב ברכי סנדקנים לילדים פי' בעל ברית במזמור לה' במדר' חזית הקב"ה נעשה שושבינו לאברהם וכרות עמו הברית. בפרקי דר"א חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו יום שזכה למול את בנו כאברהם. בבהמ"ז אין אומרים שהשמחה במעונו במילה. בפ' א' דכתובות (דף ח) קיימא לן ביום לידתו מותר להרחיצו בפ' מפנין (דף קכט וביום המילה אפי' קודם המילה לרככו מותר כדמשמע בפרק הדר (דף סז) ההוא ינוקא דאישתפוך חמימי. ואם המילה יום א' אסור להרחיצו בשבת שלפני המילה אבל אם נימול יום ה' או יום ו' או יום ז' מותר להרחיצו בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מע"ש בין הרחצת כל גופו בין הרחצת המילה מפני שסכנה היא לו אבל אם שבת יום לפני המילה או אם נימול יום ד' אסור להרחיצו בשבת אע"ג דביומא בפ' יוה"כ (דף עח) אמרי רחיצה וסיכה דהיינו רביתייהו. ולא גזרי ביוה"כ ושרו במלוכלך כל גופו אבל בשבת אסור אפילו רחיצת קטנים אבל על ידי א"י מותר ואם לא חממו מים לרחיצה אין מלין בשבת מאחר שאפשר מערב שבת כר' עקיבא אם חיממן א"י או ישראל בדיעבד מותר למולו ולהרחיצו ובפסחים בפ' אלו דברים (דף מא) משמע אין מחממין מים להברותו ודחינן המילה כל פ' הדר דאשתפוך חמימי מיירי שהוחמו מערב שבת להרחיצו לפני המילה לרכך אמתו דאי לאחר מילה יום א' או יום ב' או יום ג' מותר אפי' לישראל שסכנה היא לו. וכן משמע בשאלתות בפרשת ואלה שמות. אם יש נגע בערלה קיימא לן אפילו יש שם בהרת יקוץ. במגנצא אומרין יענך ביום המילה שיש בו ט' פסוקים כט' חדשי העיבור כדאיתא בשוחר טוב. בוורמישא אין אומרים יענך

קט פיקוח נפש ביומא בפ' יה"כ (דף פג) פיקוח נפש דוחה את השבת אפילו גדולי ישראל הזריז הרי זה משובח. בתוספתא דשבת טבעה ספינתו ואינו יכול לעלות יורדין ומעלין אותו. נפל לבור עוקר חוליא תינוק שנכנס לבית שוברין דלתות הבית ואפילו הם של אבנים מכבין ומפסיקין ומדליקין. מי שנשכו נחש שוחטין לו תרנגולת וגוזזין לו כרשינין. מחממין חמין לחולה להשקותו ולרפאותו והזריז הרי זה משובח ואין אומר המתינו לו שמא יחיה ירושלמי אין אומרים יעשו דברים הללו בקטנים ובגוים אלא בגדולי ישראל תני הזריז הרי זה משובח. הנשאל הרי זה מגונה השואל הרי זה שופך דמים. בפ' בתרא דיומא (שם) אפילו כיון למלאכה ולהציל הרי זה משובח. במנחות בפ' רבי ישמעאל משמע אם שמע מתחילה על טביעת תינוק ופירש מצודתו אפילו לדעת דגים והעלה תינוק ודגים כיון דדעתיה אתינוק מעיקרא פטור. אמר רבא חולה שאמדוהו לגרוגרת אחת ורצו י' בני אדם והביאו לו י' גרוגרות בין בבת אחת בין בזה אחר זה פטורין אמדוהו לב' גרוגרות ויש ג' בעוקץ אחד וב' בב' עוקצין לאייתינו מחד דקא ממעט בקציץ: בפ' אחרון דיומא (ד' פג) גבי בולמוס אם ההיתר מזומנין לה כאיסור נותנין לה ההיתר ואם לאו נותנין לה האיסור ומעוברת שהריחה אין סכנתא מיד לכן מנסין לה הקל ובפ' מפנין (דף קכט) שאינו סכנה אלא יתובי דעתא אין צריך חילול גמור וכן לעיסת כמון למילה כי כל מקום שאין בו סכנה נעשה בהיתר. כמו בפ' ב' דע"ז (דף כט) מעלין ביד