הרוקח מג

מידו טפח כדאמרינן בפ' במה בהמה (דף נד) מכניס חבלים לתוך ידו ובלבד שלא יוציא מתחת ידו טפח והחבל שבינו לבין בהמה תניא ובלבד שלא יגביה מן הקרקע טפח וקיימט לן כל נטירותא יתירתא משוי הוא ואסור כמו פרה באפסר אבל סוס באפסר או ברסן מותר ונוי בהמה אסור כדתנן ולא ברצועה שבין קרניה אבל מותר לכרוך סביב צואר הבהמה כעיגלי דרב הונא. חמור יוצא במרדעת הקשורה לו מע"ש ולא באוכף והלכה בין בהמה בין עוף שיש לו זוג אסור לילך בו אפילו בחצר ואם הוא פקוק מותר בחצר אבל לא ברשות הרבים יוצאין באגד שעל גבי המכה ובקשישין שעל גבי השבר

קד אין התרנגולין יוצאין בחוטין שברגליהן לסימן ולא עגלים בחוסם שבפיהם ולא הסוס בזנב שועל ולא בזהרורית שבין עיניו ולא עזים בכיס שבדדיהן ולא בסנדל ולא בקמיע ולא הגמל במטלית אבל אם קשורה בחטרתו מותר ולא עקוד ברגלים ולא כפוף ידו על זרועו קשור ולא בסולם שבצוארו ואין חיגר יוצא במקלו במס' ביצה בפ' אין צדין (דף כה) אין הסומא יוצא במקלו ולא הרועה בתרמילו ולא יצא איש ואשה בכסא אפי' ביום טוב ואם חיגר אינו יכול לילך בלא מקל או סומא יוצא ביום טוב דומיא דאשה דבעיתא אבל לא בשבת לרשות הרבים. בנדרים בפ' המודר דף לז תינוקות אין קורין בתחילה בשבת משום שנוי ווסת (ואמרי' שם) שכיר שבת אסור אבל בהבלעה מותר

קה רטייה בעירובין בפ' המוציא תפילין (דף קב) אין מחזירין רטייה והלכה כר' יהודה אם הוחלקה למטה דוחקה למעלה למעלה דוחקה למטה ומגלה הרטייה ולא יקנחנה אבל מקנח פי המכה. יוצאין בסלע שעל מכת עקבו יוצאין בביצת החרגול לרפיון הירך ובשן שועל ובמסמר הצלוב וכל דבר שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי קלור בעין בפרק שמונה שרצים אמר מר עוקבא אמר שמואל שורה אדם קלורין מערב שבת ונותן על גבי עיניו ואינו חושש רק שלא יעצים עיניו ויפתח אבל הניח מערב שבת אפילו עצם ופתח בשבת מותר. בפ' ח' דשבת מניחין קלור על גב העין בפ' יו"ט ריר ודיצא ודמא ודמעתא וקדחין ותחילת אוכלא אפי' בשבת שרי. אבל סוף אוכלא ופצוחי עינא אומר לגוי ועושה. בע"ז בפ' ב' אמר רב יהודה אמר רב עין שמרדה מותר: קו רפואות אלו מותר לעשות בשבת בפ"ב דע"ז עין שמרדה ומכה של חלל מן השפה ולפנים וגב היד וגב הרגל ואישתא צמירתא והחושש בצפרנא מעלין, אזנים ביד בשבת החושש בשיניו יגמע בהן את החומץ ובולע ולא יגמע חומץ ופולט בתוספתא לא ישף אדם סם יבש בשיניו אימתי בזמן שמתכוין לרפואה ואם מפני ריח הפה מותר החושש בראשו וכל מי שעלו בו חטטין סך את השמן ואינו סך את החומץ שהשמן דרכו לסיכה ולא החומץ. בפ' שמונה שרצים כל האוכלין אוכל אדם לרפואה טחול לשינים כרשינין לבני מעיין ושותה מי צלף בחומץ ולא מימי רגלים לירקון ושרשים ומשקין שבהן עשבים אסור לשתות בשבת. החושש במתניו לא יסוך חומץ ויין אבל סך שמן ולא שמן ורד בסנהדרין חלק בפרק (דף קא) סכין וממשמשין בבני מעיין ולוחשין לחישות. בפ' כירה מיחם אדם אלונטית ומניחה על גבי מעיים בשבת בפ' במה בהמה (דף יג) אדם שאחזו דג מעמידין אותו במים בשבת. בפ' אשה (דף סו) סחופי כסא אטיבור' שרי בשבתא ומותר לחבק בשבת ולפופי ינוק' בשבת שרי. בפ' מפנין הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה בשבת אפי' בתקופת תמוז. ביומא בפ' יוה"כ החושש בפיו מטילין סם בשבת מחממין חמין לחולה בין להשקותו בין להברותו. בפ' ח' שרצים (דף קט) ניגפה ידו או רגלו צומתה ביין ואינו חושש אבל למפונק אסור גב היד וגב הרגל מותר לחלל שבת למשוח ידו או רגלו לפרקים מותר אבל נפרקה ידו או רגלו אמרינן בפ' חבית (דף קמז לא יטרפם בצונן אבל רוחץ כדרכו אם נתרפא נתרפא מחזירין את השבר בשבת מי שנפלה ערלת הגרון אסור להגביהן בשבת מי שחכו ופיו מלא אבעבועות אין לו לילך לאילן הולדי"ר להניח עלה בפיו מן המחובר