הרוקח מב

להראות ומלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן. לכך מנהג נשים שלנו רגילות לצאת בתכשיטין נאים וקיימא לן כר' אליעזר יוצאה אשה בעיר של זהב היא בת נפש וכן בחומר בוטין ובטבעות כסף וזהב ובשרשרות זהב ונזמי האוזן ובזהוב ובמפתח של כסף מדתניא בתוספתא ולא במופתא שבאצבע הא בצואר מותר וחגורות מוזהבות כרב דאמר שרי וכלילא שרי. בפ' תולין (דף קמא) לא תצא אשה במנעל מרופט ולא תצא האשה במנעל חדש ואם יצאתה שעה אחת מבעוד יום מותר. יוצאה אשה באבן תקומה ובמשקל אבן תקומה לא שעיברה אלא שתתעבר הבנות יוצאות בחוטין ערביות רעולות מדיות פרופות פורפת על האגוז ועל האבן אבל לא על מטבע ואם מטר יורד לובשת מלבוש עב עליה כההיא דנדרי' בפ' הנודר מן הירק (דף נה) תניא יוצאין בשק עבה וביריעה ובחמילה מפני הגשמים אבל לא בקופה ולא במחצלת. לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא במנעל אחד ולא בתפילין ולא בקמיע שאינו מומחה ולא בכל כלי זיין ולא בטבעת יוצא האיש בקמיע שהוא מומחה שריפא ושנה ושילש בין קמיע של עקרין או קמיע שעשה אדם מומחה אפי' חולה שאין בו סכנה. יוצאין בסלע שעל גבי הצינית בת ארעא יוצאין בשני סרבלין או בשני עורות אם צריך להן אבל אם אינו צריך כי אם לאחד אסור דלא שרינן כל מה שיכול ללבוש כי אם גבי דליקה בפ' כל כתבי (דף קכ) אבל שלא במקום דליקה אסור וכן בפ' במה אשה תרי המייני קאמרת ואסורין הן. בפ' הנודר מן הירק (דף נה) יוצאין בשק עבה לא רועים בלבד אמרו אלא כל אדם. בתוספתא אמר ר' יהודה מעשה בר' טרפון שיצא בלילי שבת לבית המדרש ונתנו לו סדין אחד ואחזו בשתי ידיו ויצא מפני הגשמים יוצאין בסגוס וביריעה ובמילא ובסקורטיא ובקטבליא מפני הגשמים אבל לא בקופה ובמחצלת. בתוספתא יוצא האיש בקיסם שבשיניו ובסנדליו לרשות הרבים ואם נפל לא יחזיר ואין צריך לומר שלא ליתן לכתחילה יוצאין בקליפת שום ובקליפת בצלים שעל המכה ואם נפל לא יחזיר ואין צריך לומר שלא ליתן לכתחילה. בפ' במה אשה (דף סו קיימא לן כרבי יוסי ואין הקיטע יוצא בקב שלו ולא בכסא ולא בסמוכות שלו ולא בקשורי עץ שלו. בפ' חבית (דף קמז) אסור לצאת בטלית מקופלת ומונחת על כתפיו. מוקי רבי שמריה לפני יב"א כהן אחד ששכח טליתו בביתו בשבת ושאלו אם יכול להתעטף בביתו כמו חתן תחת המקטורן ולהביאה לעלות בו לדוכן ואמר להשאיל אחר ולנו אמר שמותר הואיל ואם עשה כן בחול קיים מצות ציצית נמצא דרך מלבוש ולא גרע מחתן. ולא במעות הצרורות בסדינו בפרק הנוטל (דף קמב) המוציא כליו מקופלין ומונחין לו על כתיפו וסנדליו וטבעותיו בידו חייב ואם היה מלובש בהן פטור. בפ' תולין (דף קלח) סיינא הוא כובע מהדק ברצועה מותר ואי לא אסור. בפ"א דשבת (דף יא) לא יצא החייט במחטו ולא הלבלר בקולמוסו

קא הבנים יוצאין בקשרי' בן שיש לו געגועין על אביו נוטל רצועה ממנעל של ימין וקושר לו בשמאל וחילופא סכנתא. בפ' רא"א תולין (דף קלח) לא יצא קטן במנעל גדול אבל יוצא גדול בקטן. ביבמות בפ' חרש קטן אוכל נבילות אין בית דין מצווין להפרישו ואין להאכילו

קב יוצא אדם בקשישין שעל גבי מכתו כדאמר בפ' במה בהמה (דף נג) יוצא באגד שעל גבי המכה ובקשישין שעל גבי השבר. בתוספתא יוצאין במוך ובספוג שעל גבי המכה ולא יכרוך עליהן חוט או משיחה יוצאין בקליפת השום ובקליפת בצל שעל גבי המכה וקושרו ומתירו בשבת אספלנית שפירשה מן האגד מחזירה עם האגד. יוצא באספלנית וברטייה ובלוגמא שעל גבי המכה ואם נפל לא יחזיר ואין צריך לומר שלא יתן לכתחילה יוצאין בקמיע מומחה וקושרו ומתירו בשבת ובלבד שלא יתננו לתוך השיר או לתוך הטבעת מפני מראית העין. בפ' במה אשה (דף סד) האשה יוצאה במוך שקשור לה באזנה ובמוך שקשור לה בסנדלה ובמוך שהתקינה לנדתה דמאיס

קג המוליך סוס בשבת יזהר שלא יוציא הרסן או האפסר או החבל