הרוקח מא

או משקין חייב כדמשמע במכות בפ' ואלו הן הלוקין. בעירובין בפרק המוצא תפילין (דף צח) לא יעמוד אדם ברה"ר וישתין מים ברה"י ברה"י וישתין לרה"ר וכן לא ירוק. רבי יהודה אומר נתלש רוקו בפיו לא יהלך ארבע אמות אמר רב יוסף השתין ורק חייב לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר או ברה"ר וישתה ברה"י אלא א"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה אבל לעניין כרמלית אין צריך רובא. קולט אדם מן המזחילה למטה מי' טפחים מן הצנור מכל מקום שותה. בור ברשות הרבים לא ימלא ממנו מים. בפרק כיצד משתתפין (דף פו) בור שבין שתי חצירות מותר לשאוב מפני שכותל ביניהם ומחיצה תלויה מותרת אמת המים העוברת בחצר אין ממלאין הימנה אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בכניסה וביציאה חצר שפחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים. ר"א בן יעקב אומר ביב קמור ד' אמות ברה"ר שופכין לתוכו מים בשבת אמר רב נחמן עוקה מחזיק סאתים נותן לתוכה סאתים בימות הגשמים מחזיק סאה נותן בתוכה סאה אבל בימות החמה סאתים נותן בתוכה סאתים מחזיק סאה אין נותן כל עיקר אבל צינורות העומדים בעובי החומה אסור לשפוך בהן מים כי המים יצא חוצה

צו הזורק בפ' הזורק (דף צו) מרשות היחיד לרשות הרבים מרה"ר לרה"י חייב מרה"ר לרה"י ורה"ר באמצע פטור או מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע פטור חוליות הבור והסלע גבוהין י' ורחבין ד' הנוטל מהן והנותן בהן חייב פחות מיכן פטור הזורק בכותל למעלה מי' כזורק באויר זרק תוך ד' אמות ונתגלגל לחוץ פטור חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב זרק חוץ לד' אמות ואחזתו הרוח אפי' הכניסתו הרוח חייב. בפ"א דשבת זרק חפץ ונחה לתוך ידו של חבירו חוץ לד' אמות חייב אם עמד במקומו וקיבל. המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו אחד המוציא ואחד המכניס ואחד המושיט ואחד הזורק חייב זרק מסטיו ורה"ר מהלכת בו הזורק לתוכו ד' אמות חייב. פרק כלל גדול (דף עג) נתכוון לזרוק ב' וזרק ד' פטור בפ' הזורק תל המתלקט ד' מתוך ד' זורק ונח על גביו חייב הזורק ונזכר לאחר שיצאת מידו. זרק ונח בפי כלב או בפי כבשן חייב

צז העברה בפ"א דשבת (דף ה') המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' חייב היה טעון אוכלין ומשקין מבעוד יום ונכנס ויצא כל היום כולו אינו חייב עד שיעמוד לפוש

צח המושיט בפ' הזורק (דף צו) שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים המושיע והזורק מזו לזו פטור שתיהן בדיוטא אחת המושיט חייב

צט בקעה בין בימות החמה בין בימות הגשמים אפי' מוקפת מחיצות הוי כרמלית כדתנן בערובין בפ' עושין פסין הגנה ודבר שלא הוקף לדירה שאסור לטלטל בתוכו הזורק מרשות הרבים לתוכו. חייב בפ"א דשבת גבי קרפיף שתי גגות בשני צידי רשות הרבים והם של אדם אחד אם גג א' גבוה מחבירו אסור לזרוק מזה לזה ואם הן שוים מותר. מקום פטור שאין בו רוחב ד' לא יטול בעל הבית ויתן לעני ולא עני לבעל הבית בפ"א דשבת. בערובין בפרק המוצא עומד אדם ברשות הרבים ויטלטל ברשות היחיד ברשות היחיד ויטלטל ברשות הרבים ובלבד שלא יוציא חוץ לד'. אמות דף שלפני החלון ויוצא לרשות הרבים אין נוטלין ונותנין עליו כלים שאין נשברין. במסכת ביצה בפ' המביא (דף ל) אמר רבא לא ליתיב איניש אפומא דלחיא דלמא מגנדר ואתי לאתויי אבל אפומא דביתא שרינן. ירושלמי בפרק הזורק שני כרמלית הסמוכות זו לזו אין מטלטלין מזו לזו כמו ים ובקעה

ק במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה לא תצא אשה בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה משום דבחול לא תטבול בהן עד שתרפם דלמא מתרמיא לה טבילה של מצוה ושריא להו ובעודם מרופים אינן תכשיט ואתי לאתויי ואסרו לנשים מיני תכשיטים דלמא שלפא ומחויא לנשים שאינן חשובות אבל נשים חשובות מותרות דלא שכיחא