הרוקח לח

בשהיי' לערב דשרי אבל פר' במה טומנים דאסיר היינו הטמנה לצורך מחר אין טומני' בדבר המוסיף הבל שמא יטמין ברמץ ויחתה וירתיח לצורך מחר אבל גרוף מן הגחלים או קטום למעלה באפר מותר. ופירשו הגאונים הא דאסרינן בפרק כירה תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא אין סומכין לו ולא על גבו ולא מתוכו דדוקא בתנור דנחתימי' אבל לא בתנור דילן וכן הלכה כלישנא בתרא. אין צולים בשר בבישרא אגומרי מדפריך והאמר מר גדיא בין שריק בין לא שריק שפיר דמי הילכך תנור שריק אפי' דברחא ואפי' לא בשיל שפיר דמי וקיימא לן כר"י דמצטמק ויפה לו מותר. ואין להטמין בתוך הגחלים. ואם חפץ גורף או נותן אפר על גבי הגחלים ומעמיד קדרתו על הגחלים הקטומין ואפר סביב קדירתו כ"ש שאנו נותנין בתנור נותנין בבית הגוי דלא אתי לחתויי שם מותר. בפ"א דשבת (דף יא) לא יקרא לאור הנר שמא יטה ולא שנים בשני עניינים. אבל שנים בענין אחד מותר אבל בבה"כ בפני הצבור מותר דדמי לתינוקות דאימת רבן עליהן ובמדורה לקרות אפי' י' בני אדם אסור מפני זנבות האודים אין בודקים כוסות וקערות לאור הנר או להבחין בין בגדו לבגד אשתו. בפ' ב"מ (דף כג) פתילות ושמנים שאין מדליקי' בהן משום גזירה שמא יטה. בפרק א' דשבת (דף יט) אין נותנים פת לתנור ולא חררה על גבי גחלום עד שיקרמו פניה. בפ' כל כתבי (דף קיז) שכח פת בתנור וקדש עליהם היום. בפ' מפנין יולדת צריכה לנר חברתה מדלקת לה אפי' היולדת סומא עושין מדורה לחיה הקיז ונצטנן עושים לו מדורה אפי' בתקופת תמוז בפ' כל כתבי נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור נר הדולק אם רוב ישראל או מחצה על מחצה אסור להשתמש ישראל וכן גבי מרחץ אסור לישראל עד כדי שיחמו חמין. אמר בפ' שואל וכן בפרק כל כתבי (דף קכג) גבי עשבים או מילא מים לבהמתו או עשה כבש אם הגוי מכירו אסור וכן אם הביא חלילין וכן אין לישב אצל האש שתיקן העו"ג פן יבעיר עצים או יחתה בגחלים עבור ישראל וכל מלאכה בשביל ישראל אחר אסור כגון שמדליק א"י הנר לישראל שיהנה בו מיד וכן כשמחמם המרחץ וא"י המלקט עשבים או עשה כבש הילכך ימתין בכדי שיעשו למוצאי שבת אבל חלילין שהובאו ממקום קרוב מותר לספוד בהן מיד אבל הובאו מחוץ לתחום נאסרו עולמית כארון ותכריכין פן יאמר לעשותו אבל א"י שעושה מלאכה לעצמו שאין לומר בשביל ישראל כגון נר לאחד נר למאה וכבש לירד בו אז מותר מיד לישראל ואם אין הא"י משתמש בו אסור לישראל כי בשבילו עשאו ואסור לכל ישראל דלא דמי להובא מחוץ לתחום בשביל זה מותר לישראל אחר כדאמר בפ' אין צדין (דף כד) דדורון כשיש מאותו המין במחובר אסור לכל בכדי שיעשו ואם אין מאותו המין במחובר דמותר לישראל אחר ובפ' בכל מערבין (דף לט) גבי טביא וא"י שאפה פת לעצמו אסור לכל ישראל שמא נטחן היום מדאסרינן פירות הנושרין

צא א"י שחולב בהמה לישראל לצורכו של א"י יקח הא"י החלב ולא ימכרנו לישראל בפחות דהוי הערמה דאמר בפ' כירה ובבבא מציעא בפרק השוכר את הפועלים (דף צ) גבי תורא דגנבי' ארמאי ומגנחין יתהון א"י המבשל לישראל גרע מישראל המבשל בשבת דאמרינן בגיטין בהניזקין (דף נד) לא נחשדו ישראל על השבתות משום הכי המבשל שרינן בפ"א דשחיטת חולין (דף טו) אבל א"י המבשל אסרינן ליה בכדי שיעשו א"י שנוטל כלים או מאכל של ישראל והוציאן לצורך ישראל ומונחים ברשות הרבים אע"פ שהיה ישראל יכול לילך לשם לאכול אסורין כדמשמע בעירובין בפ' מי שהוציאוהו. ירושלמי פירות שיצאו לרשות הרבים וחזרו שוגגים יאכלו מזיד לא יאכלו ר' נחמיה אומר לא יאכלו כר"מ המבשל בשבת וכו'. ירושלמי בפ"א דשבת נתן כליו לכובס נכרי ובא ומצאו עובד בהן בשבת אסור אבל בשכר בעבידתיה טריד אלמא בחנם צריך למחות בידו בפ' כל כתבי הקדש (דף קכג) א"י עושה בשלו אבל בשל ישראל אפי בבית הא"י אסור במרחץ בפ"א (ד"ז) שהנכרי עושה לעצמו בעצים שלו אבל נכרי שעושה בבית ישראל אסור וצריך לגרש הנכרי מביתו שלא יעשה מלאכה בביתו ביבמות בפ' החולץ וינפש בן אמתך בעבד ערל הכתוב מדבר אבל בביתם