הרוקח לז

לו גבשושית בבית ונטלה או גומא וטממה חייב משום בונה. בריש פ' תולין (דף קלח) כילה דידן אסור לנטותה וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו כשאין בגגה טפח ולא מחתא מפוריא טפח ושאין בפחות מג' סמוך לגגה טפח ושאין בשיפוע טפח אבל יש בגגה טפח או יש בפחות מג' טפחים סמוך לגגה טפח או נחתא מפורייא טפח או יש בשפוע טפח אסורה בשלהי פ' המצניע (דף צה) אסור לכבד את הבית משום אשוויי גומות וכן בפ' תולין (דף קמ) גבי אבוס וכן בפ' מפנין (דף קכו) גבי אוצר

פז הסותר במס' ביצה בפ' המביא (דף לא) וחותם חותמו' כו' ואע"ג דפליגי בפרק הבונה (דף קכ) אי יש סתירה בכלים אי לא עד אחד שבת ואחד יום טוב בפרק כל הכלים (דף קכב) אין סתירה בכלים מיהו אסור הוא. בפרק חבית (דף קמו) שובר החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי אין נוקבין מגופה של חבית מצדה נוקבין נקב בברזא שהיה בה נקב ואין מוסיפין נוקבין נקב קטן ישן אבל לא חדש

פח המכבה בפרק ב"מ (דף כט) המכבה את הנר כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה שצריך להבהבה חייב לקח שמן מן הנר חייב. בפ"ב דביצה (דף כב) המסתפק מן הנר חייב משום מכבה. בפרק כל כתבי הקדש נר שאחורי הדלת לא יפתח וכן לא יפתח הדלת כנגד המדורה ר"ש בן ננס אומר פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן האור מפני שהוא מחרך ועושין מחיצה בכל הכלים אפי' מלאין שלא תעבור האור טלית שאחז בה האור נותן עליה מים מצד א' אם כבתה כבתה נר שעל גבי טבלא מנער הטבלא והנר נופל מאליו אם שכחה או נפלה עליה. ירו' ספר שאחז בו האור נותן מים בצד שני אם כבה כבה. אחז האור משני צדדיו נוטל וקורא בו אחז האו' בטלית מב' צדדין לובשה ומתעטף בה אם כבתה כבתה בכריתו' בשלהי ספק אכל חלב (דף כ) החותה גחלים בשבת חייב שתים מפני שמכבה העליונות ומבעיר את התחתונות דסבר כר"י מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. בזבחים בשלהי התדיר (דף צב) ופ' כירה גבי מיחם. כתבי הקדש מצילי' מפני הדליק' בין קורין בהן בין אין קורין בהן היו כתו' תרגום או בכל לשון אין מציל' ס"ת אם יש בה ללקט שמונים וחמש אותיות מצילי' מפני הדליקה מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילי' אעפ"י שיש בתוכן מעות ומצילי' למבוי שאינו מפולש ויש לו ג' מחיצות ולחי אחד מצילין מזון ג' סעודות בפ' כירה מצילי' את המת מן הדליק' אפי' בלא ככר ותנוק הציל פת הדראה מציל פת נקייה הציל פת נקייה לא יציל פת הדראה מציל סל מלא ככרות באותה חצר וחבית של יין בחצר המעורבת ולשם מוציא כל כלי תשמישו ולובש שמונה עשר כלים ומוציא וחוזר ומוציא. נכרי שבא לכבו' א"א לו כבה ואין זקוק לומר אל תכבה. קטן שבא לכבות אין שומעין לו בדליקה התירו לומ' כל המכבה אינו מפסיד ירושלמי ביומיה דר' אמי נפלה דליקה בכפר אפיק כרוז בשוקיהון דארמאי מאן דעבד לא מפסיד כבוי של עץ אסור מן התורה ולא של מתכת בפ' כירה גחלת של מתכת במקום שיזיק) לרבים מכבים בשלהי כירה אין נותנין מים בכלי מע"ש ליתן תחת הנר וכ"ש בשבת נכרי שבא לכבות אין אומר לו כבה ואפי' בע"ש אסור לומר לנכר עשה כן בשבת דדוקא מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי דאי לא שרית ליה אתי לאתויי אבל בשאר דוכתי לא ואמיר' לכותי שבות

פט המעביר בפרק א' דביצה (דף כב) הנותן שמן לנר חייב משום מבעיר ירושלמי בפרק כירה גבי היתה לפניו משום מבעיר לאחריו משום מכבה בשילהי ספק אכל החותה בגחלים בשבת חייב שמבעיר את התחתונות

צ הטמנת קדירתו בפ' ב"מ (דף לב) אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין אפי' בדבר שאין מוסיף הבל משחשיכה גזירה שמא ירתיח ואין טומני' בדבר שמוסיף הבל אפי' מבעוד יום שמא יחתה בגחלים וקיימא לן כחנניה בפ"א דשבת כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי הכירה שאינה גרופה ושאינה קטומה. כל הלכה דקידרא חייתא או בשיל דגדי' ודברחא ודצליית בשר בצל וביצה ובישול פסח בתנור וכל פ' כירה מיירי