הרוקח לד

שלא יזיזנו לראות מקום המום ומסיק רב הונא כנגדו בי"ט מותר דעוקר מגידולו כלאחר יד שאין דרך לתלוש שער אלא לגזוז ותולש לאו היינו גוזז ומקשי התולש את הכנף חייב משום גוזז. מתרץ שאני כנף דהיינו אורחיה וכנגדו ביו"ט אסור לתלוש הנוצה מצואר העוף בשעת שחיטה הלכך מי ששוחט ביו"ט אווזין ותרנגולין אינו ממרט הנוצה כי אם הופך הנוצה אילך ואילך ושוחט. כך קבלתי מאבא מורי הרב ר' י' ב"ק נ"ע והתירו לטלטל נוצה של עופות לאחר שהסירו אותה מעל העוף מידי דהוה אעור לפני הדורסן והתירו סופו משום תחלתו כדעולא בפ"א דביצה אבל קבלתי ממורי רבי יב"ק שמותר למרט הנוצה בי"ט להרויח השחיטה מאחר שצריך לאחר השחיטה למרט הוי המרטה הכשר שחיטה מה שאין כן בצמר הבהמה שיכול לשחוט כך ואם היה גוזז הצמר אחר השחיטה היה חייב משא"כ בעוף שאם לא יעשה ריוח בתלישת הכנף יקלקל השחיטה או בעיקור או בפגימה. אבל בשבת המוציא נוצה אחת חייב משום גוזז. ירושלמי עוף שאין לו גיזה. תלישתה היא גיזתה וחייב. בשלהי המצני' (דף צד) הנוטל ציפרניו זו בזו או בשיניו וכן שפמו בכלי חייב ולאחרים הנוטל שתים חייב או מלקט לבנו' מתוך שחורות אפי' שאר אחד חייב וקי"ל כרשב"א ציפורן שפירש' רובה וציצין שפירשו רוב' ביד מותר בכלי אסור לא פירשו רובם בכלי חייב ביד אסור פירשו רובם ומצערות אותו ביד מותר. בפ' שואל (דף קמט) אין רואין במראה של מתכת פן יסיר נימא המדולדלת

סח המלבנו המלבנו ירושלמי הדא איתת' דשרקא מעילא חייבת משום ליבון בפ' חבית (דף קלז) המנער טליתו בשבת ובחדשים ובאוכמי וקפיד עליהם והניעור הוי כמלבן אבל ישנים או לבנים אין מקפיד עליהם מותר בגד מטונף אין לשפוך עליו מים דאמר בפ' נוטל בגד שעליו לשלשת מקנח בסמרטוט היתה של עור נותן עליו מים עד שתכלה. אסור לפרוס בגד על המים כדאמר במס' י"ט בפ' המביא (דף ל) ובשבת ובפ' שואל לפרוס סודר עלייהו דלמא מיטמיש במיא ואתי לידי סחיטה. בריש במה טומנין (דף מח) חזייה דפר' סודרא אפומא דכובא ואנח עליה נטלא דאסור. בזבחים בפרק דם חטאת (דף צד) אמר רבא זרק סודר במים חייב אבל כסוי שכר בגד שאינו מקפיד אם ישרה במים מותר לסוחטו כדאיתא בפ' דם חטאת. עור הרך משכשכו במים ולא מכבסו כרב חייא בר אשי דבר כבוס הוא במיים שייך כבוס ולא ביין ושמן כדמשמע בריש המביא כדי יין (ד"צ) בשלהי ר"א אומר תולין אחדא אפומא דשישא אסור אבל ביין לא הוי מלבן משום הכי מסננין את היין בסודרין. דבר שאינו מקפיד כגון קנוח ידיו במפה או בטבילה במטפחת מותר דדמי להא דפ"ב דביצה (דף יח) מערמת טובלת בבגדי' ובפרק חבית מסתפג אדם באלונטית ובפרק בתרא דיומא עובר במים ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו בפ' רא"א תולין (דף קמא) טיט שעל גבי בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ

סט המנפצו המנפצו ירושלמי האי מאן דנפיס סיב או גמי או הוצין חייב משום מנפץ

ע הצובעו בפ' כלל גדול (דף ע"ה) השוחט או הפוצע חלזון חייב משום צובע א"כ העושה חבורה ונצרר הדם חייב המאדם אודם בשפה חייב הצר צורה הראשון משום כותב והשני משום צובע חיסר אבר אחד ובא אחר וגמרה חייב משום מכה בפטיש. בפ"א דחגיגה (ד"ח) מעשר בהמה בי"ט לאו משום סקרתא. ובשלהי פרק המצניע (דף צה) כוחלת אסורה משום צובעת ולא תעביר סרק על פניה או יין אדום או ענבים שחורים או תותים וגודגדניות אסור לצבוע את המפה אם חתך אצבעו או יצא דם מחוטמו לא יקנח בבגד או דיו או סיקרא בפ"א דשב' (דף יח) מניחין קלורי' על גבי העין בע"ש ומתרפא והולך כל השבת אבל לא בשבת אם אינו שרוי אבל שרוי מניח אפי' בשבת רק שלא יעמיץ ופותח בפ' שמונה שרצים (דף קח)

עא הטוה בשלהי המצניע (דף צד) פוקסת אסור שנראה כטווה בכלל גדול (דף עד) אסור לטוות צמר אפי' מעל גבי בהמה ירושלמי השוזר חייב משום טווה

עב המיסך ירושלמי מאן דעביד גפן ומחצלן חייב משום מיסך ההוא דעבד קופין ובר