הרוקח לב

היה מונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתידות חייב משום תולש בשלהי המצניע (דף צה) התולש מעציץ נקוב חייב אינו נקוב פטור עציץ הוא של חרס דאמר ר' יונה כלי חרס עומד בפני השרשין כשאינו נקוב בפ"א דגיטין (דף ז) ובפ"ב ובריש פרק כל הקרבנות במנחות ירושלמי הדין דגזז ספוג גנזי כסבר גרגר חייב משום. קוצר בפרק הבונה (דף קג) התולש עולשין והמזרד זרדים וכל אם ליפות הקרקע כל שהוא בפ' לולב הגזול (דף לז) הדס במחובר אסור להריח בו דלמא אתי למיגזייה בפ' שמנה שרצים (דף קז) הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב דעוקר דבר מגידולו. מאן דתלש כשותא מהיזמי והיגי מחייב מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא מחייב ירושלמי מאן דצייד כוורא וכל דבר שמבטלו מחיותא חייב משום קוצר. בשחיטת חולין בפ' העור והרוטב (דף קכ) תאנים שצמקו באיבן התולש מהן בשבת חייב. ובמס' ביצה בפ' משילין (דף ל) אין עולין באילן שמא יתלוש. ונראה אדם שעושה להריח בעציץ בשלקוסתא מותר ליקחנו אפי' מן הקרקע מאחר שעומד שם שלא לשם נטיעה וכן אם היה פסח ליל ראשון והוא נתן מרור שלו בקרקע שיהא לח מותר ליקחו דדמי להא דאמר בפ' במה טומנין (דף נ) הטמין לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין וכו' ניטלין בשבת כיון דמתחלה לא נטעי ליניק' ועומד לאכילה לא אסרום אעפ"י שממהרין ללקוט ודמי להא חטין שזרען בקרקע לר"ש מהא דפרק כירה (דף מה) אע"פ שזרען מאחר שלא השריש לא הוי תלוש. בפרק ב' דעירובין (דף יז) אין עולין באילן בין לח בין יבש בימות החמה וכוורת התלוש ממנו בפ' המצניע

ס המעמר המעמר בפרק הזורק (דף צו) במקושש רב אחא בר יעקב אמר מעמר היה בפרק כלל גדול (דף עג) אסור לכנוף מילחא ממילחתא ירושלמי ההוא דשטח צימוקין קולטה חייב משום מעמר. כל שהוא נוגע באוכל חייב משום מעמר. המתקן גורן תבואה ביחד חייב משום מעמר. בפ"א דביצה (דף יג) בצלים משיעמיד ערימה

סא הדש תנא המנפץ המנפט כולן מלאכה אחת הם. ירושלמי ההוא דכתית אורז ושעורין חייב משום דש הנוגע בקליפה חייב משום דש כל מפרך משום דש הדא דשחיק כד מפריך ברישיה חייב משום דש. בפ' חבית (דף קמג) אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין דמפרק תולדה דדש. בשלהי פ' במה טומנין (דף נא) אין מרסקין לא את השלג ולא את הברד שיזובו מימיו, בפרק חבית (דף קמה) ר"י או' סוחטין כבשין בשבת לצורך השבת אבל לא למוצאי השבת אחת כבשין ואחת שלקות בד"א לגופן למימן לא יסחוט ואם סחט נעשה כמי שסחט זיתים וענבים וחייב חטאת אמר ר' אבא בר ממל בצל שרסקו אם ליתן טעם אסור אם להוציא שורפו מותר. בפרק חבית (דף קמד) אמר רב יהודה אמר שמואל סוחט אדם אשכול ענבים לתוך הקדירה. בתוס' לא תקל האשה חלב מדדיה ותחלוב לתוך הכוס או לתוך הקערה ותניק את בנה משמע בכלי אסור לחלוב דתולדה דמפרק הוא אבל על גבי קרקע מותר מדלא אמר לא תחלוב סתם. מסוכרתא דנזייתא במס' שבת (דף קיא) ובפ"א דכתובות ופ"ב דבכורות פי' מוכין שסביר הברזא הוי סחיטה ואסור להדיקה ביומא טבא דתולד' דדש ולא תולדה דסחיטה דאינו אלא במים

סב הזורה הזורה תבואה או קיטנית ירושלמי אמר רב' חייא בר אשי זה שרוקק מבליעו בכסותו רקק והפריחו הרוח חייב משום זורה

סג הבורר ת"ר היו לפניו מיני אוכלין בורר ואוכל לאלתר בורר ומניח לאלתר לבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב היו לפניו מיני אוכלין בורר בידו ובחיקו ואוכל לאלתר ולא בקנון ובתמחוי לברור אוכל מתוך פסולת מותר ולא בתורמוס. בשלהי פ"א דיו"ט (דף יד) בחיקו ובתמחוי ולא בנפה ולא בכברה. בשלהי פ' המצניע (דף צה) מחבץ חייב משום בורר. הני דשחיק תומא כדמנחה בקליפתא חייב משום בורר בפ"ר אליעזר או' תולין (דף קלז) חכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביו"ט ואין נותנין לתלויה בשבת אין מסננין את החרדל במסננ' ביו"ט נותנין יין צלול ומים צלילין לתוך המשמרת