הרוקח לא

עם שיצרתי לי ומלבושי הדר ברוב עם ה"מ: א"א צדקתך בכל שבת שיש בו הלל ולא באותה שבת שאם היה חול לא היו נופלין על פניהם מפני יום של מחר כגון שבת ולמחר ראש חודש או י"ט או פורים או ט"ב דבש" וחלב" תחת" לשונך סופי התיבות שבת רבות מחשבות" בלב" איש". למפרע סופי תיבות שבת

נז אלו מלאכות אסורין בשבת

אבות מלאכות ארבעים חסר אחת בפ' במה טומנין (ד' מט) כנגד מלאכה ומלאכתו מלאכת שבתורה. בירושלמי בפ' כלל גדול אלו הן אבות מלאכות מ' מלאכות חסר אחת הזורע החורש הקוצר המעמר הדש הזורה הבורר הטוחן המרקד הלש האופה הגוזז את הצמר המלבנו המנפצו הצובעו הטוהו המסיך העושה שתי בתי נירין האורג שני חוטין הפוצע שני חוטין הקושר המתיר התופר שתי תפירות הקורע על מנת לתפור שתי תפירות הצד צבי השוחטו המפשיטו המולחו המעבדו המחתכו הכותב שתי אותיות הבונה הסותר המכבה המבעיר המכה בפטיש המוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. אבות מכלל דאיכא תולדות יש מלאכות חייב במזיד כרת או מיתת סקילה ובשגגתו חטאת ויש מלאכות פטור אבל אסור. הזורע. הזורע זריעה בכל שהוא כדאמר בפ' המצניע (ד' צא) ובפ' הבונה הזומר כדי להגדיל הענף הנוטע המבריך ענף כופף ונועצו בארץ המרכיב ענף באילן אחר או משקה לזרעים בפ"א דמועד קטן (ד"ב) הוי זורע ירושלמי כל דבר שמכחיל את הפרי חייב משום נוטע הנוטע המבריך המרכיב המקרסם המזרד הפסל המזהם והמפנק המאבק המעשן המתליע הקוסם הסך המשקה המנקב העושה בתים וכל דבר המכחיל את הפרי חייב משום זורע בריש מסכת משקין בית השלחין משקין לזרעים רב יוסף אמר משו' זורע יש ליזהר אדם שאוכל על גבי עשבים בגן בשבת שלא ישפוך מים על הזרעים כשנוטל ידיו או שופך לחוץ: עציץ נקוב וזרוע בו המונח על גבי יתידות אסור להניחו על גבי קרקע משום נוטע כדאמר בפרק המוציא יין (ד' פא) גבי פורפיסא

נח החורש החורש בפ' הבונה (ד' קג) החורש כל שהוא חייב שראוי לזרע דלועין בשלש החופר החורץ כולן מלאכה אחת הן בכלל גדול (ד' ע"ג) אמר רב ששת היתה לו גבשושית ונטלה בשדה חייב משו' חורש אמר ר' אבא החופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה פטור אבל אסור. בפרק א' דמשקין (ד' ב) המנכש והמשקה לזרעי' חייב משום חורש. ירושלמי כל דבר להניית קרקע חייב משום חורש החופר החורץ הנוצע המדייר והמעדר המזבל המכבר המרבץ המפעפע גושים להניית קרקע חייב משום חורש. המרבץ בחורשין המצית את האו' בחישת הקנים ובאגם המסקל הבונה מדרגות הממלא את הנקעים תחת הזתים העושה עוגיות לגפנים חייב משום חורש כמה חורש כדי ליתן זכרותה של חיטה קיימא לן כר"ש גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ בין גדולים בין קטנים בפ' במה מדליקין (ד' לז) אבל גדולות מאד אסור דהוי פסיק רישיה ואסרינן אפי' בעיליתא דשישא בשלהי פ' המוציא יין (ד' פא) אסר רב הונא לפנות בשדה ניר בשבת שמא יקנת ברגב אדמה וישליך בגומא וישוה השדה והוי כחורש ואע"ג דשרינן בשלהי פ' המצניע (ד צה) לרבץ הבית לכתחלה מיהו לכבד הבית אסור כדמשמע בפ' ר"א דתולין (ד' קמ) דאסור לגרוף דברי הכל אבוס של קרקע ועוד חכמים אוסרין אפי' אבוס של בניין אטו אבוס של קרקע ועוד המכבדת מוקצה ליגע בשבת כדמשמע בפ' כל הכלים (ד' קכד) דמכבדת של תמרה אסור כי המכבד את הבית משוה גומות ומודה ר"ש בפסיק רישיה. ובמס' ביצה (ד' ךב) אוסרין רבנן לכבד בין המטות. בשלהי פרק יום טוב כל הכלים נגררין. בשלהי כירה (ד' מו) היכא דליכא פסיק רישיה שרי ר"ש

נט הקוצר תנא הקוצר הבוצר הגודר המוסק האורה כולם מלאכות אחת הם זומר וצריך לעצים חייב נמי משום קוצר בשלהי פ' המוציא יין (ד' פא) גבי פרפיסא