הרוקח רפו

השנויים בתלמוד לא היה להם גלגל כי אם בבית הבד דווקא היה להם כך כדאיתא בפרק המוכר את הבית (דף סז) ובפרק איזהו נשך (דף עד) עיילוה לבי דפא גבי כדי עקולי לעכב התפוח שלא ותפו'. אמרי' בפ' הגוזל ובפרק הנודר לעקל בית הבד ובפרק מרובת. וקורה בשלהי פרק א' דשבת קורות בית הבד ועיגולי הגת. אלמא כל דברים שיש לגת בזמן הזה לא היה להם לגת בימי חכמים כי אם בבית הבד אבל בבית הגת לא היו עושין אלא דריכה בגת שהיו נותנין הענבים שלימין ודורכין אותן בגם כמו שאנו עושין עתה בגיגיות. בזמן הזה לוקחין גת בעוטה. מהו לדרוך עם הנכרי בגת ומצריך ניגוב כן צריך לגיגיות הרגילות לדרוך בה צריך ניגוב. ואם דכך בה הגוי ורוצה לדרוך בהן ישראל אחרי כן לא סגי בהדחה אלא בניגוב. וכן הורה רבי' תם ורבינו הרי"ץ. ואם גיגיות שלא נגע בהן כותי מאישתקד מותרת בלא ניגוב כרשב"ג שעתיר מגת לגת אם הוא י"ב חדשים. אבל אם נמשך ימי הבציר חדש או יותר לא דאין הלכה כרשב"ג כי אם במשנתינו ולא בברייתא ואם שכח ולא עשה ואין ידוע אם י"ב חדש מאישתקד ועד עכשיו היה רב"ת מחיר משום הפסד דרגילין בגת ענבים הנסחטין באבנים או בעצים שנותנין עליהם כמו עיגולי גת מעצרא זיירא. אבל בגיגיות שאין רגילין לעשות כן מותר. אי נמי יין שנתנסך בודאי לע"ג יין ביין במשהו. אבל לא פולט. ותו חמרא חדתא בעינבי שרי בבא בתר שמא אזלינן. לאחר שדרכו קצת וגם נתן בגיגיות הגרגותני. מטעם סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו היינו ענבים וחרצנים והזגין רבין עליו ומבטלו. שהוא פולט ומותר. והסל והגרגרותני דלא סגי בניגוב אלא מיישנן י"ב חדש כדין עקלים. ואם הן של ישראל ונגע נוי כשהן יין סגי בהדחה בישראל גיתו שדרך גוי בהן גת של עץ שאינה שפותה מותרת בהדחה. אבל אם לחבקע הגת מן הזפת צריך ניגוב כשיסיר הזפת ואם הרתיחן מוסר דדרש רבא נעוה אדחתוה העקלים של נצרים ושל בצבוץ ורווקי ארמאי דעמרא ודיקולא דחלתא בעו ניגוב. משפך של מים אין צריך ניגוב כדאמר רבי אבהו דסגיא הדחה לגת שאין נעורת ולא זפת. חבית אם הוציא את השולים והביא אם החבית אצל היורה המרותחת ושפך הרותחין בחבית מותר כדא' חולטין ברותחין ונעוה ארתתנה אמר רב הונא יין משהתחיל לימשך נעשה יי"נ וכן הלכה אם סל בגיגית דרוכה ולקח ישראל מן היין שבסל הוי תעשכס ואם נגע בעין טבפרצנין מבטעין נאסר סבל או אם בכנס בון צלול בפוך החל קרו המשכה לקילוח מגרגרותני ולמטה הנאסר בנצוק. וכן אם פינה הענבים שבגת אילך ואילך ויין כנוס באמצע הוי המשכה. בגת פקוקה ומלאה והצינור פקוק ואין היין נמשך ומלאה שלא פינה הענבים לצד אחר מותר על כן צריך ליזהר שלא נגע כותי בגיגיות משפינה הענבים לצדדין להיות יין במקום אחד ואם נמסס היין יש ליקח יין וענבים יחד שלא יהא המשכה מה שבגיגיות אם יגע כותי. ואם הכותי לוקח בכוס יין צלול אסור להחזירו בגיגית ואם החזיר נאמר סלק את מינו כמי שאינו דיין הצלול שבגיגית ושאינו מינו הזגין והחרצנים שבגיגית רבה על היין ומבטלו דקי"ל כרבא בתר שמא אזלינן גבי חמרא חדתא ועינבי ואפי' אם זגין וחרצנים מיקרי יין קיי"ל כרבי יוחנן דאמר בפרק בת' דע"ז כל האיסורין שבתורה בין במינו בין שאינו מינו בנ"ט חוץ מיין נסך שנתנסך בודאי לע"ג. והיינו פלוגת' דאביי ורבא גבי חמרא חדתא ועתיקי ועינבי. אבל רב הונא סבר כרב ושמואל במשהו כר' יהודה מין במינו אבל אנן קיי"ל כר' יוחנן כדאיתא בפרק א' דביצה (דף ח) רב ור"י הלכה כר"י בפ' מי שהוציאוהו שמואל ור"י הלכה כר"י ובפרק גיד הנשה אמר רבא מין במינו בס'. והא דאמר אגרדימוס גוי שקדח במינקת והעלה. פי' גוי הרגיל לנסות יין אם טוב הוא וקדם ונקב מגופה של חבית והיה שם נקב חלול הוא המינקת בתוך פי החבית והעלה היין ואסרוהו ואומר בתוספתא מפני שטיפת יין אסורה ואוסרת בכל שהוא ההיא ר' יהודה הוא דמין במינו לא בטיל והא דאמר ר' יוחנן בפרק בת' המערה יין נסך מחבית לבור אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל ובפ' אין מעמידין נודות העכו"ם היין אינו בעין