הרוקח רפה

וקנקנים של כותים לאחר י"ב חדש או בהגעלה או בעירוי מותרין. כוסות של חרס ששתה בהן כותי פעם ראשונה או שתה ישראל פעם אחד יין ובפעם שניה שתה בהן כותי אסורה אבל שתה ישראל בכוס שני פעמים ובפעם שלישית הכותי מותרין. מאני דקוניא מכוסה בעופרת שחורים ולבנים ואין בהם בקיעות מותרין ואם מבוקעות אסורות ירוקי אפילו אינן מבוקעות אסורות כדפסקינן בפרק בתרא דכתובות (דף קז) וכלי מנוקב וסתמו בזפת מאחר שעשוי לתקנת הכלי די לו בהדחה בעלמא אבל כלי מזופת כולן גזרו אפילו לפי שעה

תצד דין יין נסך מספר תרומות נודות הכותים חדשים מותרין ישנים מזופתין אסורין. קנקנים של כותים חדשים מותרין ישנים או מזופתין אסורין הלכתא נודות העכו"ם שהן של עור מותרין בשכשוך גרידא אפילו הן ישנים. ובלבד שלא זפותין. ואפילו נזפתו כיון שעכשיו נקלף הזפת. הא דאמרינן לעיל נודות העכו"ם אסורין אפילו לעשות מהן שטיחין שמא יכפנו על נודות התם מיירי בנודות זפותין. ונראה שאסור לקנות קנקנים וכלים זפותין שמא נתן בהם הכותי יין. ומה שנהגו לקנותם מן העכו"ם מזופתין ולא עושין לא עירוי ולא הגעלה מפני שבימיהן היו רגילים ליתן יין בשעה שמזפתין. אבל עתה שאין הכותים נותנין בשעת זפיתה שאם היה נותן יין אחר הזפיתה היה ניכר והם צבועות וניכר שלא נתן בהן יין. ואם הם זפותין ונגע בהן הגוים שהמשקה טופח של יין אסורין. אע"ג דאין מכניסן לקיום שהיין שנגע בו הכותי נכנס בתוך הזפת ונבלע כמו נודות שאין מכניסן לקיום וקא' חדשים זפותין אסורין לא שנא דידן ולא שנא דידהו בעו ערוי. ורבינו תם התיר לכתחיל' להתיר בשיכשוך בדיעבד אם נתנו יין כשר. ואין לאוסרן דווקא נודות עור שזפת שעליהן בלע טובא ובעו עירוי. אע"פ שאין מכניסו לקיום אבל כלי עץ אין הזפת שעליהן בלע כלום ומותרין בשיכשוך כשנגע הכותי ביין שבתוכו. ומביא ראייה מפרק בת' דע"ז (דף עז) דתנן התם גת אבן שזפתה כותי מנגבה וטהורה דווקא זפתה גרידא ונתן בה יין הרבה אבל דרך לא סגיא בניגוב דילמא מחמת כובד אית בה פילי בזפת ונכנס היין בין הזפת לגת. ובעי קילוף במעצרת' דחזא בי' פילי דמליין חמרא אמר לא סגיא בניגוב אלא בקילוף אלמא גת שזפתה ונתן בה יין הרבה ובלבד שלא דרך בה סגי בניגוב דאין כלי גת בעי ניגוב אבל קנקנים אפילו זפותין סגי בהדחה דניגוב לא בעי אלא להדיח יפה מה שבחוץ. דאילו להפליט מה שבלע לא הוה סגי בניגוב אלא בעירוי כדתנן הגת המחץ והמשפך מותר בניגוב וחכמים אוסרים ומודה רב בקנקנים של עכו"ם שאסורין קנקני גוים אסורין שצריכין עירוי. אלמא ניגוב קל מעירוי דניגוב אינו אלא להדיח יפה מה שבחוץ תחת הדחה של שאר כלי שאינו מגת. תדע דהתם תניא גבי גת מחץ ומשפך אם הן של עץ ינגב וטהורין אעפ"י שאינן זפותין ולא מכניסן לקיום ואילו כלי עץ דמעלמא כי האי גוונא שאינו של עץ כגון כוסות וקערות שאינן זפותות פשיט' דסגי בהדחה בעלמא. מיהו לכתחילה אין להתירן על ידי הדחה שהן זפותין דפעמים שנפל הזפת במקומות ונסדק ונכנס שם היין ולא סגי אלא בקילוף הזפת או בעירוי או בהגעלה במעצרתא דפלי פלויי מליא חמרא מתותי דלא סגי בניגוב בפרק בת' דע"ז (דף עד) גת שזפתה הכותי מסקנא דמילתא גת של כותי שדרך בה כותי אם היה של עץ ושל אבן צריכה ניגוב. ואם זפותה ודרך בה כותי צריכה קילוף זפת. ואם הגת היא של ישראל ודרך בה תחילה ואחרי כן נגע הכותי ביין שבגת או אפילו דרך אין צריך רק הדחה. ואם יש נעורת פשתן או כלאי בגדים ביין נסך של גת כדי לדבקו ביחד אפילו אינה זפותה לא סגי בניגוב אלא בהגעלה או בעירוי וכן הדין דחמין ומשפך ובכל המדה שמיוחד למוד בתוכו. יש שמחמיר לעשות בו ניגוב כמו במשפך לפי שנותנין בו יין תדיר וגיגיות גדולות שרגילין לדרוך בהן נראה שצריכין ניגוב כשדרך בהן הכותי. ולא תימא דווקא בגת שדרכו לעצור בהן על ידי גלגל וקורה נכנס בחוזק היין ונבלע לכך צריך ניגוב אבל גיגיות שאין משין בהן רק דריכה ברגל בהדחה סגי. ולא היא שהרי גיתות שבימי חכמים