הרוקח רפז

אלא פליטת הנודות בטל במים בפחות מס' לפי' רבינו תם סתם יין של כותי שנתערב ביין של ישראל אם יש ס' ביין היתר מותר. גיגית של כותים מליאין ענבים דרוכין ושוהין בבית הגוי שבוע או יתר להתקיים היין הנסחט אין לקנות הימנה דחיישינן שמא הגוי משך הימנה. ואומר בירושלמי אם העלים עיניו ממנו אסור. מדד היין בין ביד ובין ברגל ימכר. שלא כיון לנסכו על כן מותר בהנאה כעובד' דהוה במחוזא דשדא גוי ידיה בדוול' דלית ביה חמרא דשרא רבא לזבוניה אפי' המשוכשך. ובפרק בת' פסקינן כרשב"ג דסתם יינן שנתערב עם יינו של ישראל ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו ורבא שרי כרשב"ג אפי' המשוכשך. נראה לי כותי הנוגע ביין בזמן הזה שאין מנסכין לע"ז שאסור בשתייה ומותר בהנאה דהוי כהא דאמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך שאסור בשתייה ומותר בהנאה למוכרו דדמי לההוא כותי דסליק בדיקלא לאתויי לוליבא בהדי דנחית נגע בחמרא שלא בכונה דשרייה רבא לזבוני לעכו"ם. וכותי שמוריק יין קן הכלי בפרק בת' דע"ז גוי המערה האי דנפיק לבראי גזרו ביה רבנן ומה דגוואי לא גזרו ביה רבנן. דלא הוי אלא כח כותי ועתה בזמן הזה לוקחין יין נסך בחובותיהן היינו לא גרע מפיתן ושלקות דאסור אבל לא בהנאה ומה שרגילין ליקח יין נסך בחוב שלהם או כשהגוי נוגע ביין של ישראל שמוכרו לכותים דסתם יינו של כותים ומגען של עכו"ם בזמן הזה דמי למדדו בקנה ימכר. שאין מתכוין לנסך דבזמן הזה אין מתכוונין לניסוך ולשכשוך וכותי שמתכוין ליגע ביין יש שאוסרין בהנאה כההיא דשיכשך בחלא ואסרו שמואל ור' יוחנן בהנאה. וראייה מאגרדימוס כותי שקדח במינקת והעלה ואסרו בהנאה אבל נגע בידו בלא מתכוין בלא ידיעתו אסור בשתייה ומותר בהנאה כההוא דסליק בדיקלא דנגע בחמרא ובספרים ישנים לא כתיב ברישא דלוליבא. וכן פר"ח ותניא מדדו בין ביד בין ברגל ימכר. כל היכא דאינו מתכוין ליגע מותר בהנאה מדתניא חרש כותי שהושיט ידו לחבית של יין כסבור של שמן ואמרו ימכר והיכא שנגע כותי ליין בקנה או כדי למדוד מדדו בקנה ימכר ורבי שמעון מתירו לשתייה ואין הלכה כר' שמעון. ואם לא נתכוין ליגע כלל לגירסא א' דגרסי' ונגע ברישא דלוליבא שלא בכוונה ושרי רבא לזבוניה לכותים אלמא אסור בשתיה. וכדאיירי בעובדא דרבי יוחנן בן ארזא והא נגע בנטלא שתחב הנטלא לתוך דוולא של יין ואסור אעפ"י שסבור דהוי שכרא אבל לפר"ח ושאר גאונים דלא גרסי ונגע ברישא דלוליבא הוה שרי רבי' תם אם נגע כותי ביין בקנה שלא בכוונה בשתייה. כמו זרק כותי בחמתו חבית לבור יין והכשירוהו בשתייה אע"ג דאזיל חבית מיני' והא נגע בנטלא פי' נגע יין שבנטלא. ולפי גירסת ספרים ברישא דלוליבא שלא בכוונה. ואפי' הכי אסריה בשתייה לא קשה דזרק חבית בחמתו לבור דדוקא לוליבא או קנה קטן. אבל חבית דבר גדול אינו קרוי נגיעה אלא כוחו לכך הכשירוהו בשתייה כוחו של עכו"ם ששפך יין מכלי אל כלי וסבור שהיה שכר מותר אף בשתייה כעובדא דרבי יוחנן בן ארזא דאתא כותי זריק ושרייה בשתייה דסבור דהוה שיכרא הוא הדין אם נושא הכותי גיגית במוט ונפל מן היין לחוץ מותר אף בשתייה שנפל שלא בכוונה. אבל אם עירה כותי מן היין בכוונה אסור אף בהנאה כעובדא דר' יוחנן בן ארזא חד אסר אף בהנאה שידע שהוא דין אורוקי אוריק. וכן אמר רב פפא כותי אדנא של יין וישראל אכובא דחמרא אסור אף בהנאה. ודווקא מה ששפך לחוץ אבל מה שנשאר בכלי ביד כותי מותר. אפי' למאן דאמר נצוק חיבור הוא הכא מיקטף קטופי כדאמר בפרק בת' גבי ישראל המערה חבית של יין לבור של יי"נ בקילוח שמחבית לבור אסור ומה שבחבית מותר דמיקטף קטופי. או בכותי המערה בקילוח אסור ומה שבחבית מותר. דכח כותי דרבנן. מה דבבראי גזרו ביה רבנן. ומה דבגואי לא גזרו ביה. ומה ששפך הכותי בלבדו לחוץ אסור. ואם ישראל מסייע לו מותר. מאחר שכח אחר מעורב בו. אבל לכתחילה לא היה לעשות פן יתיאש ישראל לסייע לו כדאמר בפרק בת' דע"ז אמר רב להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמרא לא יסייע כותי בהדייכו דילמא תישתליתו וסמכיתו עלייהו חמרא אסור