הרוקח רפד

דנפיק לבראי גזרו ביה רבנן. כותי שגילגל הגת לבדו להוריד הקורה על החרצנים אסור דכח כחו הוי וקיי"ל כר' יעקב מנהר פקוד דאסר. כותי המהדק סדק ותוחב מטלית או נעורת בין הפרודות אם נוגע ביין בסכינו או במטלית אסור. או תוחב כנף בגדו לפי נקב החבית ג"כ אסור ולא דמי לחביתא דפקעא לרחבה דהוי מערה לבינה כותי שזרק דבר ביין מותר בשתייה כרב אשי כל שבזב טהור כגון זה אינו עושה יי"נ אם נסחט ע"י הכותי בדריכתו על הגת היין אסור או אם דרך על טבלא ומחמת כבידו נתכוון לנענע ביין אסור. ואם מחמת רעדה מותר. כדאמרינן בעירובין בפ' בכל מערבין גבי זב אם מחמת רעדה טהור. בפ' המצניע ד' טליות דמי למעצרא זיירא דאסור. גוי הנכנס למרתף של יין אם לא סגר הפתח דמי לפרק בתר' דע"ז (דף ע) כל דלהדי ביזעא חמרא שרי. ואם נתפש כגנב שרי ואי לא אסור. ישראל ששכח מרתיפו פתוח והלך לבית הכנסת אפי' בימים טובים שמאריכין בבית הכנסת היין מותר ודמי שמע קל צלויי בכנישתא. ישראל ששכח מפתח בבית מותר גבי מסוביתא דמסרה לכותי המפתח דשרי ר' יצחק בר אלעזר בולשת הנכנסה לעיר בשעת שלום פתוחות אסורות סתומות מותרות. בשעת מלחמה אף פתוחות מותרות שאין פנאי לנסך. אמנם ישראל ששלח להם כותי חבית של יין שיאמרו לו תן לנו דמיה משנכנסה לרשותם אסור דיין נסך שלהם הוא. בפ' ר' ישמעאל לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אעפ"י שהוא נוטל ונותן לתוך התפוח. אמר רב הונא יין כיון שהתחיל לימשך עושה יין נסך וכן הלכה כובא שאין לה ברזא מליאה ענבים דרוכים מותרין רק שלא עירב בו יי"נ דהוי כגת פקוקה ומלאה. אבל אם יש לה ברזא והוציא היין ממנה או הוריק יין מאחר שהתחיל לימשך אסור ואין אוסרים גת דרוכה או רובה דרוכה פן נתערבה בה נסך. ירושלמי לוקחין גת בעוטה אמר ר' חנין והוא שלא העלים ישראל את עיניו ממנו. אבל העלים אסור

תצג נצוק אנו אוסרין כרבינו שלמה. אבל בר נצוק מותר כגון מידה שמודדין בה יין והריק ממנה הכותי דנאסרה המדה בניצק או נסך היה בקנקן והריק ישראל מן המדה בקנקן נסך הרי המידה נאסרה בנצוק והוציא מן החבית באותה מידה הרי יין שבחבית מותר דהוה ליה נצוק בר נצוק. בפרק השוכר את הפועלים נכרי שהוא מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת המשתמר מותר אם הודיעו שמפליג קיי"ל כרשב"ג כדי שיפתח ויגוף ויגוב. וכן הלכה. כותי שהוליך עגלה של יין והלך אותו יהודי מן העגלה ולא הודיעו שמפליג מותר. או הניח יין בחנותו שישראל יוצא ונכנס היין מותר. ישראל שהניח חביותיו במרתפו של כותי ואין לחביות ברזא והם חתומות בשעוה על פי המגופות ומפתח המרתף ביד ישראל היין מותר. דהוי כשני חתימות אפי' החבית של עץ דלא חיישינן לסתימה דקיימא לן כרשב"ג. גת של אבן שזיפתה כותי מנגבה במים ואפר ומים. אבל דרך בה יקלף הזפת וכן של עץ יקלף הדפין והעדשים והלולבין מדיחן. של צנרים ושל בצבוץ מנגבן. של שיפא ושל גמי מיישנן י"ב חדש. ואם חולטן ברותחין מותרין ונראה גת של אבן ושל עץ רק שלא והא בו נעורת או פשתן או מטלניות או זפת מותר בלא ניגוב הני דווקי כעין משמרת של שק שמוציאין בו יי"נ של שער מדיחן ושל צמר מנגבן ושל פשתן מיישנן י"ב חודש ואם יש בו קשרים יתירן. כל דבר שמכניסו לקיום כמו חביות אם נתן גוי בחבית שלנו יין נסך אפי' לפי שעה צריכין עירוי ג' ימים כדאמר בפ' בתרא דע"ז גבי רבא כדמשדר גולפי. הילכך בין נודות של עור בין קנקנים של חרס בין של עץ שמכניסין בו יין לשנה צריך עירוי ג' ימים מעת לעת או להגעילן ברותחין או ליישנן י"ב חדשים. בתוספתא נודות הכותים נרצדין מותרין חדשים ומזופתין אסורין כך מסקנא בפ' ב' דע"ז נודות של עור שנזפתו בזפת נבלע היין אם נגרד הזפת מותר ואם לא נקלף אסור. ואם לא נזפת ונבלע בעור אסור בלא ערוי וקי"ל בפ' ב' דע"ז הלוקח מן הכותים קנקנים חדשים נותן לתוכו יין. קנקנים של חרס של גוים מחזירן לכבשן האש ומרפה ויפתן ומותרין. קינסא אסור כלים שאין מכניסין לקיום אפי' עמד בו יין נסך מותרין.