הרוקח רפג

בהן יין אם ישראל תאהו כשמושכו מן החבית מותר. אם אין ישראל רואהו אסור. ויין תפוחים מאוצר שרי. אם הוא זול כמו יין כדאמר למאי ניחוש לה אי משום איערובי קיסתא דמוריסא בלומא פי' בזוזא וקיסתא דחמרא בארבעה. באבות דר' נתן ג' דברים נאמרו בכלי חרס. בולע ואינו פולט ואינו מבאיש מה שבתוכו. ג' דברים נאמרו בכלי נחושת אינו בולע ופולט ומבאיש מה שבתוכו ג' דברים נאמר בכלי זכוכית אינו בולע ואינו פולט ורואין כל מה שבתוכו במקום חם חם במקום צונן צונן

תצב יין נסך אוסר ביין כשר במשהו. דתנן יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא. ובפ' השוכר את הפועלים ובמסכת ע"ז אוסר נמי סתם יינם. ואמרינן נמי בתוספתא קדח במינקת והעלה ונפלה טיפת יין בחבית אסור. מפני שטיפת יין אסורה ואוסרת במשהו. יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרות. ואם היו מבוקעות אסורים. יין על גבי גרוגרות הם תאנים יבשים נטל"פ ומותר. נפל י"נ על שיפון ושעורין ידיחן ומותרין. נפל י"נ על החיטין אסורין דהוי כמבוקעים. ואסור למוכרן לכותים פן יבואו לישראל. דההוא כריא דחיטי דנפל עליה יי"נ שרא רבא למיטחינהו ולמפינהו ולזבוני לגוים שלא בפני ישראל כי היכי דלא ליתי ישראל למיזבן מינייהו דסבר פת כותים הוא ואסור. חמרא עתיקא בעינבי בנותן טעם. וכן חמרא חדתא בעינבי בס' כרבא. אבל חלא דחמרא וחלא דשיכרא כרבא במשהו. חלא לגו חמרא בנותן טעם. חמרא לגו חלא בס' כרבא. בת תיהא להריח ביין נסך מותר כרבא. חומץ יין לתוך גריסין רותחין מותר. לתוך גריסין צונן והרתיחן אסור עכבר ביין או בשכר בס'. נטל"פ מותר בדיעבד אבל לכתחילה אסור לבשל בקדרה שאינה בת יומא. וכל דבר שאיסורו במשהו אסור אפי' פוגם אמר רב נחמן הלכה למעשה יין ביין אסור. חבית בחבית מותר סתם יינן אפי' יין ביין מותר בהנאה כרשב"ג דאמר ימכר לכותי חוץ מדמי יי"נ שבו וכן משמע בפרק כל הצלמים (דף מט) ומה שעתה מוכרין יי"נ לפי שהן אינן מנסכין לע"ג ודמי להא דאמרינן בע"ז בפרק רבי ישמעאל אמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך לאוסרו בשתייה ולא בהנאה דאינן יודעין בטיב ע"ז. הלוקח עבדים מן הכותים ומלן והטבילן עושין יין נסך עד י"ב חדש לפי שמתגיירין בעל כרחן. בני השפחות שמלו ולא טבלו גדולים עושין נסך ולא קטנים. כותי שנוגע ביין בשבט אפילו בלא כוונה אסור לשתותו כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל (דף עז) גבי כותי דסליק בדיקלא לאתויי לולבא. ואם נתכוון כותי לנסכו אסור בהנאה או קדח כותי במינקת טעם מן הכוס. אבל כותי שנפל לבור או התיז צירעה בקנה או מדדו בקנה או ברגל או העביר הקצף המרותחת מפי החבית. או הושיט ידו בחבית סבור שהוא שמן. או נוגע ביין בלא כוונה אסור בשתייה ומותר בהנאה. כותי שהיה בגבו חבית ונתחכך בגבו בברזא ונדנדה ויצא מן היין נראה דמותר אף בשתייה מאחר שלא נגע ביד בברזא דגרע מן לולבא. דהתם לולבא בידו. כותי המריק יין מן הקנקן אסור. אבל סבור שהוא שכר מותר אפילו בשתייה דכוחו שלא בכוונה הוא כדאמרינן גבי רבי יוחנן בן ארזא. אבל כותי המוזג או תוחב ברגלו בכלי מה שיוצא ממנו אסור והשאר מותר כדאמרינן בפרק בתרא דע"ז בגוי המערה. וכגון שמפסיק הקילוח דלא הוי נצוק. על כן צריך ליזהר כשמוליכין גיגיות יין שלא ישפוך הכותי מכחו גוי שהוציא הברזא מן החבית כל מה שבחבית אסור דאין הלכה כרב פפא דאמר עד ברזא אסור ואידך שרי ואיהו סבר כרבי יהודה דקיי"ל כרבים דפליגי עליה בין מפיה בין משוליה הוי חיבור ועוד כי ברזא שלנו נכנסת ביין וכשמנדנד הגוי בידו שיכשך ביין ואסור בשתייה גויה שנכנסה במרתף ובידה נוד מלא יין נראה אם כלי לפני החבית שבו נופלין טיפי היין מה שבכלי אסור מה שבחבית מותר דדמי בפ' בתרא דע"ז ההיא רביתא דנקיטא חופיא כי כותים שלנו דמו לרביתא שאין מכניסין לע"ג. אם אין שם כלי רק חבית שלוקחין ממנו היין אסורה אבל שאר חביות מותרין דדמי לפתוחות וסתומות. כותי שנשא חבית בין מלאה בין חסירה מותרות כרב אשי. גוי שהגביה חבית שמריקין ממנו יין אסור מה שיוצא מכחו כרב ששת האי